שאלות ותשובות

אמרו רבותינו ז”ל (פאה פ”א מ”א) : “אלו דברים שאין להם שעור..  ותלמוד תורה כנגד כלם.”

פירוש המשנה לרמב”ם– וכשתחקור זאת תמצא תלמוד תורה שקול כנגד כולם, כי בתלמוד תורה ידע האדם את כל זה כמו שביארנו בהקדמה שהתלמוד מביא לידי מעשה.

תניא (פרק ה)- לפי שהמצוות הן לבושים לבד והתורה היא מזון..

בצור ירום (פרק ה, ע”מ 35) – דוגמא יש אחד שהוא לבוש בבגדים יקרים וחשובים, אבל הוא לא אכל כבר כמה ימים, מה יועילו לו הבגדים היקרים שעליו, אם הוא נשאר רעב! ומצד שני יש אחד שהוא לבוש בבגדים פשוטים, אבל כל פעם מישהו אחר מביא לו משהו לאכול – ב”ה הוא שבע. המצוות זה הלבוש, הלבוש מכבד את האדם, אבל אם אין לו תורה אין לו מה לאכול, הוא יהיה בצער גדול, כשחסר לאדם אוכל , קשה לו מאוד.

גמ’ עבודה זרה יט,ב:  “ועלהו לא יבול” (תהלים א, ג), אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה  שאמר זאת רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב: יש כאן רמז שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים שהיא בגדר עלים ולא בגדר פירות, גם היא צריכה תלמוד, שנאמר: “ועלהו לא יבול”.

“אשר פריו יתן בעתו”, אמר רבא בפירוש הפסוק: אם “פריו יתן בעתו” כלומר, אם יוציא פרי מתורתו, כלומר שיעשה מה שלמד, הרי אז — “ועלהו לא יבול”, התורה מחיה אותו, ואם לאו [לא] לומד לשם מעשה — על הלומד ועל המלמד עליהם באופן זה הכתוב אומר: “לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח” (תהלים א, ד).

גמ’ עבודה זרה יט,ב :  אמר ר’ יהושע בן לוי: דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, שכל העוסק בתורה — נכסיו מצליחין לו.

כתוב בתורה — דכתיב: “ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון” (דברים כט, ח), לומר שיש לאדם הצלחה (“תשכילו”) במעשיו ובקנייניו (“כל אשר תעשון”) כאשר הוא עוסק בתורה.

שנוי בנביאים — דכתיב: “לא ימוש ספר התורה [הזה] מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל” (יהושע א, ח).

משולש בכתובים — דכתיב: “כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח” (תהלים א, ב-ג).

בראשית יט,ב : וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּא־אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֙ינוּ֙ וְרַחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָרְח֖וֹב נָלִֽין.

רש”י – “ויאמרו לא” – ולאברהם אמרו כן תעשה מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול (ב”ר)

גמ’ פסחים פו,ב : רב הונא בריה דרב נתן איקלע לבי רב נחמן בר יצחק, אמרו ליה: מה שמך? אמר להו: רב הונא. אמרו: ניתיב מר אפוריא. יתיב. יהבו ליה כסא, קבליה בחד זימנא ושתייה בתרי זימני, ולא אהדר אפיה.
אמרו ליה: …מאי טעמא כי יהבי לך כסא קבלת בחד זימנא? אמר להו: מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול

ב”בירור הלכה” מובא פסק השולחן ערוך שמי שמבקשים ממנו להיות שליח ציבור צריך לסרב מעט, אולם אם מי שמבקש ממנו הוא אדם גדול אז אין לסרב כלל.

בעל שו”ת תורה לשמה (סימן רעה) דן בקשר לאדם שהביאו לו כוס יין לשתות או פרי לאכול, ואותה שעה נכנס בנו אצלו, וכאשר ראהו אביו הושיט לו את הכוס לשתותו או את הפרי לאוכלו, האם הבן יוכל לסרב מעט שלא לקבל, מפני שרוצה שאביו יאכל ויהנה מן הפרי ההוא או שמא מאחר שאביו הושיטו לו אסור לסרב כלל.
תשובתו היא שפשוט הדבר שאם האב נתן כוס לבנו לשתות או איזה פרי לאכול שצריך תיכף ומיד לקבלו ולא לסרב כלל, כי אין מסרבין לגדול וכל שכן כשמדובר במצוות כיבוד אב דאורייתא, אך נידון השאלה הזו הוא שונה מפני שהכוס הזה הובא תחילה לאביו לשתותו, ורק עתה שראה האב את בנו לפניו, מחמת אהבתו לו רצה לתת אותו לו, והבן מסרב בשביל שרוצה בהנאת אביו שיהיה הוא נהנה מזה. בנסיבות אלו מותר לבן לסרב מעט, מפני שהסירוב הזה מוכיח על אהבתו לאביו, ואהבת הבן לאביו זהו כבודו. אכן, הוא מוסיף שלא יסרב הבן הרבה אלא מעט, רק פעם אחת, בכדי שיראה לאביו וגם לאחרים שהוא חפץ ושמח בהנאת אביו, שישיב לאביו ויאמר בפירוש אני רוצה ושמח שאתה תאכל או תשתה, ואחר שסרב ואמר כך אם אביו עודנו רוצה שהוא יאכל אז יקבל ממנו ויעשה רצונו של אביו, כי כבוד אדם הוא רצונו.

גמ’ עבודה זרה יז,ב- יח,א:

אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון אמרו ליה אמאי קא עסקת באורייתא אמר להו כאשר צוני ה׳ אלהי מיד גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות.

עליו לשריפה שהיה הוגה את השם באותיותיו והיכי עביד הכי והתנן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תורה מן השמים ואין תחיית המתים מן התורה אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו. להתלמד עבד כדתניא {דברים י״ח:ט׳} לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. אלא מאי טעמא אענש משום הוגה את השם בפרהסיא [דהוי].

ועל אשתו להריגה דלא מיחה ביה מכאן אמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו.

ועל בתו לישב בקובה של זונות דאמר רבי יוחנן פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב {תהלים מ״ט:ו׳} עון עקבי יסבני עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסובין לו ליום הדין.

בשעה שיצאו שלשתן צדקו עליהם את הדין הוא אמר {דברים ל״ב:ד׳} הצור תמים פעלו [וגו׳] ואשתו אמרה {דברים ל״ב:ד׳} אל אמונה ואין עול בתו אמרה {ירמיהו ל״ב:י״ט} גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי וגו׳

אמר רבי [כמה] גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להן שלש מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין.

גמ’ עבודה זרה (יז,א) : אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר {ישעיהו נ״ד:י׳} כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר {ישעיהו נ״א:ו׳} כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר {ישעיהו כ״ד:כ״ג} וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר {ישעיהו ל״ד:ד׳} ונמקו כל צבא השמים. אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא .. בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי.

גמ’ עבודה זרה (יח,א) : תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך. אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא. אמר לו כלום מעשה בא לידך אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי. אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה אמרה לו בתו אבא אראך בכך אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא אמר לו הן השבע לי נשבע לו מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים.

יש מחלוקת בגמ’ (קידושין לו) בין רבי יהודה לרבי מאיר.

ר’ יהודה – “בנים אתם לה’ אלקיכם” (דברים יד,א) בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים- אין אתם קרוים בנים.

רבי מאיר– בין כך ובין כך אתם קרוים בנים. שנאמר:

“בנים סכלים המה” (ירמיה ד,כב), בנים לא אמון בם (דברים לב,כ), “זרע מרעים בנים משחיתים” (ישעיה א,ד), “והיה המקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי” (הושע ב,א).

בן יהוידע – רבי מאיר אומר בין כך ובין כך נקראים בנים. הנה נודע מה שכתב הרשב”א ז”ל בתשובה, אע”ג דקיימא לן ר’ יהודה ור’ מאיר הלכה כר’ יהודה, הכא קיימא לן כר’ מאיר, משום דדייק קראי כוותיה ע”ש.

בצור ירום (ב, 224) : אפילו כשהם לא עושים רצונו של מקום הם נקראים בנים, אע”פ שהם בנים משחיתים, והם צריכים להענש על מעשיהם הרעים, אבל אכ”פ הם נקראים בנים, כי בן נשאר תמיד בן.

לכן כל יהודי צריך לזכור שהוא בבחינת בנו של הקב”ה, ולבן יש הרבה זכויות אצל אביו, כמו שהאב תמיד חושב על בנו, כן המחשבה של ה’ היא עליו תמיד, ולכן על כל יהודי ויהודי להיות כלי הראוי למחשבה הזאת.

בהקדמת הכותב ב’עין יעקב’ – מצאתי כתוב בשם המדרש, ובקשתיהו ולא מצאתיהו בכל שיתא סדרי, וזהו נוסחו::

בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא ‘שמע ישראל וכו”,

בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ‘ואהבת לרעך כמוך’,

שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ‘את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים’,

עמד ר’ פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ‘ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכו

גמ’ קידושין מ. : אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.

התוספות (ד”ה ויעשה) מביאים בשם רבנו חננאל : דח״ו שהותר לו לעבור עבירה אלא כך אמר ר׳ אלעיא יגיעת הדרכים והאכסניו׳ ולבישת שחורים משבירים יצה״ר ומונעים מן העבירה..

גמ’ חגיגה טז,א – כל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם (משנה חגיגה ב,א)  מאי היא? רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר.. איני והאמר רבי אלעא הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא לא קשיא הא דמצי כייף ליה ליצריה הא דלא מצי כייף ליצריה.

תוספות (ד”ה ויעשה מה שלבו חפץ) – לגמרי משמע דמוטב לו לאדם שיעשה חפצו בסתר ולא בפרהסיא ולא כפר״ח דשילהי פ״ק דקדושין (דף מ. ושם) .. וסוגיא דשמעתא אינו משמע כדבריו הכא ובריש פרק בתרא דמועד קטן (דף יז.)

גמ’ עבודה זרה עמ’ ה,א : דאמר מר ארבעה חשובים כמתים אלו הן:

1. עני –  שנאמר למשה: ״לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך״ (שמות ד, יט), ומי האנשים הללו? דתן ואבירם, ומי מתו? הרי היו ונשארו חיים הלאה עד זמנו של קורח! אלא צריך לומר שירדו מנכסיהם  ונהיו עניים, והרי הם קרויים כמתים.
2. סומא– דכתיב: ״במחשכים הושיבני כמתי עולם״ (איכה ג, ו). 
3. מצורע– דכתיב על מרים שנצטרעה: ״אל נא תהי כמת״ (במדבר יב, יב).
4. ומי שאין לו בנים- דכתיב בדברי רחל ליעקב: ״הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי״(בראשית ל, א).

גמ שבת לא,א : אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו:

1. נשאת ונתת באמונה?
2. קבעת עתים לתורה?
3. עסקת בפריה ורביה?
4. צפית לישועה?
5. פלפלת בחכמה?
6. הבנת דבר מתוך דבר?

ואפילו הכי, אי יראת ה׳ היא אוצרו – אין, אי לא – לא. משל לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה; הלך והעלה לו. אמר לו: עירבת לי בהן קב חומטון? אמר לו: לאו. אמר לו: מוטב אם לא העליתה.

גמרא (חולין קה.) : אמר שמואל : מאן דסייר נכסיה כל יומא משכח אסתירא.

אביי הווה סייר נכסיה כל יומא ויומא- יומא חד- פגע באריסיה דדרי פתכא דאופי (שהיה נושא משוי של עצים) , אמר לה הני להיכא? אמר ליה לבי מר (אמר לו האריס לבית האדון ואביי ידע שלא כך הדבר ובאמת רצה האריס לגנוב אותם) אמר ליה כבר קדמוך רבנן.

רב אסי הווה סייר נכסיה כל יומא, אמר היכא נינהו כל הני אסתירי דמר שמואל? יומא חד חזר צינורא דבדקא בארעיה (יום אחד ראה שהמים יוצאין חוץ לגדותיהן) שקליה לגלימיה כרכיה אותביה בגוה, רמה קלא , אתו אינשי סכרוה, אמר אשכחתינהו לכולהו איסתרי דמר שמואל ( מצאתי את כל הסלעים של שמואל שניצלתי מהפסד גדול) .