סימן תנא– דיני הגעלת כלים ובו כ״ז סעיפים

(א) קדרות של חרס שנשתמש בהם חמץ כל השנה אפלו אותם שעושים בהם דיסא ומיני קמחים משפשפן היטב בענין שלא יהא חמץ נכר בהם ומתר להשהותן לאחר הפסח להשתמש בהםבין במינו בין שלא במינו ומצניען בפסח במקום צנוע שאינו רגיל לילך שם כדי שלא יבא להשתמש בהם בפסח וטוב לסגרם בחדר ולהצניע המפתח אבל הסק שיסיקם באש אינו מועיל להם ולא לשום כלי חרס שנשתמש בהם חמין אפלו שלא על ידי האור אלא שערה לתוכו רותחין {הגה ויש אוסרים אפלו בכלי שני (המגיד פ״ה)} ואפלו אם ימלאום גחלים דחיישינן דלמא חייס עלייהו שמא פקע (פי׳ שמא יתבקעו) ולא עביד להו הסקה מעליא ומיהו אם החזירן לכבשן שמצרפין בו כלי חרס חדשים מתר דכיון שמכניסן להסק גדול כזה ודאי לא חייס עלייהו דילמא פקעי אבל לתנורים שלנו לא {הגה כל כלי הצריך לבון או הגעלה אסור להשתמש בו אפלו צונן בלא הכשר (מרדכי ר״פ כל שעה) ועין בי״ד סי׳ קכ״א}

(ב) כוביא שהוא כלי שעושין מלבנים ועפר ואופים ומטגנין בו וכן תנור קטן שקורין פירלי״א הסיקו מבחוץ ואסור לאפות בו בפסח דאין חמץ שבו נפלט בכך ואם מלאו גחלים מבפנים שרי

(ג) סכינים מגעילן בכלי ראשון ומתרין וכלי ראשון נקרא שהרתיחו בו מים על האש אפלו אינו עתה על האש רק שעודנו רותח וקדם ההגעלה צריך לשופם יפה במשחזת או ברחים להעביר כל חלודה שבהם קדם הכשרם הילכך אם יש בו גומות ואינו יכול לנקותו יפה אין מועיל לו הגעלה (פי׳ הפלטה שהכלים פולטים האסור שבהם והוא מלשון שורו עבר ולא יגעל) (איוב כא) לבד וצריך לבון במקום הגומות {הגה והנדן של סכינים אין לה תקנה בהגעלה ואסור להכניס בה הסכין בפסח (מהרי״ל)}

(ד) כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם צריכים לבון והלבון (הוא) עד שיהיו ניצוצות נתזין מהם

{הגה ויש מקלין אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו מבחוץ (מרדכי סע״א והגהות מימוני פי״ו מהלכות מ״א) ונוהגין כסברא הראשונה בכל דבר שדינו בלבון אבל דבר שדינו בהגעלה רק שיש בו סדקים או שמחמירין ללבנו סגי בלבון קל כזה חצבה צריך לבון (מהרי״ל)}

(ה) כלים שנשתמש בהם בחמין כפי תשמישן הכשרן אם תשמישן בכלי ראשון כגון כף שמגיסין בו בקדרה צריך להכשירן בכלי ראשון ואם תשמישן בכלי שני הכשרן בכלי שני וכלי שמשתמשין בו בערוי שמערה מכלי ראשון לא סגי ליה בהכשר דכלי שני אלא צריך לערות עליו מכלי ראשון

{הגה כל הכלים שיש בהן סדקים או גומות או חלודה והוא בתוך הכלי ולא יוכל לנקרן ולנקותן אין להגעילן וצריכין לבון במקום הסדק והחלודה (רשב״א בתשובה)}

(ו) כל כלי הולכין בו אחר רב תשמישו הלכך קערות אף על פי שלפעמים משתמשין בהם בכלי ראשון על האש כיון שרב תשמישן הוא בערוי שמערה עליהן מכלי ראשון כך הוא הכשרן

{הגה ויש מחמירין להגעיל הקערות בכלי ראשון (טור בשם אבי העזרי ומרדכי פ׳ כל שעה ותוספות סוף מסכת ע״ז) וכן הוא המנהג וכן בכל דבר שיש לחוש שמא נשתמש בו בכלי ראשון כגון כפות וכדומה לזה (הגהות מימוני פ״ה ואגור) ויש מחמירין להגעיל כל כלי שתיה אף על פי שתשמישן בצונן משום שלפעמים משתמשין בהם בחמין (רבנו ירוחם) וכן הוא המנהג להגעילן ובדיעבד סגי להו בשטיפה וקערות גדולות שלא יוכל להכניס תוך כלי ראשון יתן עליהם אבן מלבן ויערה עליהם רותחין מכלי ראשון והוי ככלי ראשון וכן כל כיוצא בזה ויעביר האבן על כל הכלי שאז מגעיל כלו (מרדכי פ׳ כל שעה והגהות מימוני פ״ה ואגור ואסור והתר הארך כלל נ״ח)}

(ז) יש מי שאומר דכפות העשויות מקרן אין להם תקנה בהגעלה דכיון שמתקלקלין במים חמין חיישינן דלמא חייס עלייהו

(ח) אחד כלי עץ ואחד כלי אבן ואחד כלי מתכת דינם להכשירם בהגעלה {הגה וכן כלי עצם צריכים הגעלה (מרדכי פרק כל שעה)}

(ט) המגעיל קדם שעה חמישית יכול להגעיל ביחד כלי ראשון וכלי שני וכלים שבלעו דבר מועט ואינו חושש {גם כן אם מגעיל מקצת הכלי שני פעמים (דברי עצמו)}

(י) סלים שמולחים בהם הבשר יש מצריכין להם הגעלה ויש מי שחולק ונראין דבריו {וטוב להגעילן או לקנות חדשים}

(יא) מחבת שמטגנין (פי׳ שיוצקין בה שמן לאפותו) בה מתרת בהגעלה ואם היא ארכה משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחר ואם היא ארכה ביותר מלבנה באמצע {ובלבון כל דהו שקש נשרף עליו סגי ליה (דברי עצמו) ויש מחמירין ללבן המחבת (טור בשם רבנו יואל ותשובת רשב״א וטור בשם רש״י ור״ת) אך בלבון כל דהו דהינו שישרוף עליו קש מבחוץ סגי (ד״ע) ונוהגין ללבנו לכתחלה מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות (מהרי״ל)}

(יב) כל הכלים צריך להגעיל ידותיהם כמותן {הגה מיהו אם לא הגעילו הידות אין לאסר בדיעבד ואפלו לכתחלה יכול להגעילן על ידי ערוי שמערה עליהן (אסור והתר הארך כלל ע״א)}

(יג) כלי שיש בו טלאי אם קדם הטלאי לבליעת האסור אין צריך להסירו דכבולעו כך פולטו ואם קדמה בליעת האסור לטלאי צריך להסיר הטלאי קדם הגעלה או ישים גחלים על מקום הטלאי עד שישרף גוף האסור אם ישנו ואחר כך מגעיל כל הכלי ואם הוא של עץ אין לו תקנה אלא אם כן ירחיב הסדק כל כך שיוכל להוציא משם מה שבתוכו {הגה רשם שעושים האמנים בתוך כלים מתר להגעילן מאחר שנעשה מחדש וינקרם היטב (אסור והתר והגהות)}

(יד) כסוי של ברזל שמכסים בו הקדרה צריך הגעלה כיון שמזיע בכל שעה מחם הקדרה ואם נתנוהו בפסח על הקדרה בלא הגעלה כל התבשיל אסור שזעת הכסוי מתערב בתבשיל

(טו) כסוי של ברזל שמשימים אותו על החררה כשנאפית על הכירה צריך לבון

(טז) מדוכה מתרת בהגעלה ואם היא גדולה שאינו יכול להכניסה ביורה משים בה מים רותחים ומכניס בתוכה אבן רותחת ועולה הרתיחה בכל שפיתה דכל כהאי גונא הוי הגעלה דכלי ראשון {הגה ויש מחמירין ללבן המדוכה (טור יורה דעה בשם רבי יואל ותשובת רשב״א וטור בשם רש״י ורבנו תם) אך בלבון כל דהו דהינו שישרף עליו קש מבחוץ סגי (דברי עצמו) ונוהגין ללבנו לכתחלה מיהו סגי ליה בהגעלה אם אין בו גומות (מהרי״ל) ואם המדוכה של עץ יש לקלפו בכלי אמנות דחיישינן לגומות ולהגעילו אחר כך (הגהות מימוני פ״ה)}

(יז) הדף שעורכים עליו כל השנה וכן ערבה שלשין בה צריכים הגעלה {הגה ולא מהני בה קלוף בכלי אמנות וכן כל דבר שצריך הגעלה לא מהני ליה קליפה (מהרי״ו) והמנהג שלא להשתמש בפסח בערבות ודפין שלשין עליהם כל השנה אפלו על ידי הגעלה וכן עקר (מרדכי פ׳ כל שעה וכל בו) וכבר נתבאר לעיל סימן תמ״ב סעיף י״א}

(יח) הנפה צריך לדקדק בה מאד לנקותה מפתיתי החמץ הנדבק בה ונסרך ונדבק בנקבי אריגת הנפה ובעץ שבה וישפשפו אותה במים יפה יפה והוא הדין לכל שאר כלי הלישה שהשפשוף בהם עקר גדול {הגה ונהגו שלא להשתמש בנפה על ידי הגעלה ואין לשנות (מהרי״ל ובית יוסף) וכן בכל כיוצא בזה כגון הכלי שקורין רי״ב אייז״ן או הכיס של רחים (מהרי״ל) בכלן לא מהני להו הגעלה וכן סלים שמשתמשין בהן חמץ דינם כנפה אבל שקים ישנים נוהגין בהן התר על ידי כבוס וצריך להתיר כל התפירות שבהן קדם הכבוס (ת״ה סימן קי״ו)}

(יט) הרחת שקורים פאל״ה יש אומרים שאין מועיל לה הגעלה וצריך לקנות חדשה {והכי נהוג}

(כ) השלחנות והתבות שמצניעים בהם אכלין כל השנה רגילים לערות עליהם רותחין לפי שלפעמים נשפך מרק מן הקדרה לתוכן

(כא) חביות של חרס שנתנו בהם שכר שעורים מתרים בהגעלה או בערוי ג׳ ימים {הגה והגעלת החביות יעשה בדרך זה ילבן אבנים וישימם בהם ויערה עליהם רותחים מכלי ראשון ויגלגל החבית שיגיע הגעלה לכל מקום (הגהות מימוני פ״ה) ובדיעבד אם נתנו בהם יין או דבש בלא הגעלה רק שהדיחן היטב תחלה מתר לשתות ממנו בפסח (מרדכי פרק כל שעה והגהות אשר״י פ״ב דע״א ותרומת הדשן בסימן ר״א)}

(כב) כל הכלים אפלו של חרס שנשתמש בהם חמץ בצונן מתר להשתמש בהם מצה אפלו בחמין חוץ מבית שאור ובית חרסת שאף על פי שלא נשתמש בהם חמץ אלא בצונן אסור להשתמש בהם מצה בחמין אבל בצונן להניח בהם מצה אפויה מתר אבל אסור ללוש בהם וכל זה בלא הגעלה אבל על ידי הגעלה אפלו בית שאור וחרסת מתרים אם אינם של חרס אבל לשל חרס לא מהני הגעלה ואפלו לא נשתמש בהם חמץ אלא בצונן לא ישתמש בהם מצה אלא בצונן והאדנא נהגו עלמא דלא לאשתמושי בפסח במאני דפחרא עתיקי (פי׳ כלי חרס ישנים) {ותנור של בית החרף דינו ככלי חרס ואסור לשום שום דבר על התנור בפסח (מהרי״ו)}

(כג) כלי חרס המצפין בהתוך זכוכית דינם ככלי חרס {הגה ויש מקומות שנהגו שלא להשתמש בכלי חרס גליזאר״ט אפלו חדשים (מהרי״ל) ואין להחמיר רק במקום המנהג (תשובת מהרי״ל)}

(כד) כלי עץ המצפים בסמנים שקורים ברניס דינם ככלי חרס {הגה ויש מקומות שמחמירים שלא להשתמש בכלים צבועים אפלו הן חדשים (מהרי״ל) וכן המחפין בבדיל ואין להחמיר בזה רק במקום שנהגו אסור (תשובת מהרי״ל)}

(כה) כל כלי השתיה בין צלוחיות בין כוסות מתרים בשטיפה בין שהם של זכוכית בין שהם של עץ בין שהם של מתכת בין שהם של חרס ואף על פי שלפעמים נותנים בהם לחם חם כיון שרב תשמישן אינו אלא בצונן סגי בשטיפה שלא הלכו בכל כלי אלא אחר רב תשמישו {הגה מיהו יש מחמירים ומצריכים הגעלה וכן נוהגין ועין לעיל סעיף ו׳}

(כו) כלי זכוכית אפלו מכניסן לקיום ואפלו משתמש בהם בחמין אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים ובשטיפה בעלמא סגי להו {הגה ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפלו הגעלה לא מהני להו וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו (סמ״ק ואגור) וכן כלי כסף שיש בתוכן התוך זכוכית שקורין גישמעלצ״ט אין להגעילו אבל מבחוץ אינו מזיק (תרומת הדשן סימן קל״ב)}

(כז) שפוד ישן שצלו בו עופות בפסח מתרין אף על פי שמקדם צלו בו בשר מלוח ממלח שלא נבדק {הגה מיהו אין להתיר רק בדיעבד וכן הברזות שבחביות של יין נוהגין להדיחן (אגור ומהרי״ל) וכן העצים שתוחבין בהם כלי שתיה צריכין הדחה לשום בהם כלים בפסח (מהרי״ו)}