- ראש חודש מוגדר יום שמחה, כמפורש בתורה, שבזמן בית המקדש, היו הכהנים תוקעים בהם בחצוצרות, ככתוב (במדבר י, י) ״וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱ־לֹהֵיכֶם אֲנִי ה׳ אֱ־לֹהֵיכֶם (שולחן ערוך כפשוטו)
- תאריכי חגי ישראל נקבעים על פי התחדשות הלבנה, ובנקודה זו נעוצה חשיבותו של יום זה. כי משמעותו ומהותו הפנימית, היא ההתחדשות. האדם מטבעו נוטה לחיי שגרה, המפילים עליו תרדמה ועצלה, וגורעים מעבודת ה׳ את המרץ והחיוניות, שכל כך נדרשים לה. ראש חודש יוצר התחדשות, מעיר מן התרדמת, ומעניק זריקת מרץ ודרבון לעבודת ה׳, שתתחדש בשמחה ובחיזוק. (שולחן ערוך כפשוטו)
- ייחודו של יום זה מתבטא בתורה גם במנין הקורבנות המוקרב בו, כפי שמקריבים גם בשאר חגים. מידי יום ביומו, חובה להקריב שני כבשים, ובשבת מוסיפים להקריב עוד שני כבשים. אבל בראש חודש מקריבים עוד שני פרים, איל אחד, ושבעה כבשים לעולה, ומלבד זאת, מקריבים גם שעיר לחטאת. מנין כה רב של קורבנות דומה ממש למספר הקורבנות בפסח, ובשבועות, ויש בו ללמד על חשיבותו של יום זה. אשר מלבד היותו יום שמחה, הוא גם יום של כפרה על עוונות. זו גם הסיבה, שבנוסף לקורבנות עולה, מקריבים בו שעיר לחטאת. (שולחן ערוך כפשוטו)
- נשים נמנעות מעשיית מלאכה בראש חודש. מנהג זה הוא מתנה שניתנה להן, מפאת אי השתתפותן בחטא העגל. אלא שזה מנהג בלבד.
תפריט