לפי השו”ע (סימן תרעב) הזמן הראוי להדלקה הוא בהתאם לסדר זמנים הבאים:
-
זמן עיקרי: סוף שקיעת החמה – “אין מדליקין נר חנכה קדם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים”.
-
עד חצי שעה לאחר מכן- “שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואכא פרסומי נסא”
- בדיעבד: אם עבר זמן זה ולא הדליק – מדליק והולך כל הלילה– “ומיהו הני מלי לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין”
-
בשעת הדחק: אפשר להקדים מפלג המנחה– “יש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להדליק מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.”
הרמ”א מציין שיש אומרים שבזמן הזה שמדליקין בפנים אינו צריך לזהר להדליק קדם שתכלה רגל מן השוק (דברי עצמו וטור בשם תוספות), ומכל מקום טוב לזהר גם בזמן הזה.
דעת הרמב”ם ( הלכות חנוכה פרק ד הלכה ה) אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם שקיעתה, לא מאחרין ולא מקדימין. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק. וכמה הוא זמן זה, כמו חצי שעה או יתר. עבר זמן זה, אינו מדליק.