שו”ע (סימן קס,א) – מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן, בין מחמת דבר שנפל לתוכן, בין מחמת מקומם, פסולים.
פניני הלכה– המים צריכים להיות שקופים כמראם הטבעי, אבל אם המראה שלהם השתנה – נפסלו לנטילה. לפי זה אסור ליטול ידיים במיץ, מפני שהוא מים שנשתנו מראיהם (שו”ע או”ח קס, א).
שו”ע (סימן קס,יב) – יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים, אלא במים בלבד; ויש אומרים שהיין כשר לנטילת ידים, בין נתן לתוכו מים בין לא נתן לתוכו מים, אלא שאסור לעשות כן לכתחלה, כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעלוי (פי׳ לשבח) עד שקובע ברכה לעצמו. {ויש אומרים דוקא יין לבן, אבל אדם לא (מרדכי פרק אלו דברים).} ויש מי שאומר שכל מי פרות ראוים לנטילת ידים בשעת הדחק {וכל שכן דמתר לטל ידים בשעת הדחק בשכר או במי דבש המבשלין, דעקרן מים (הגהות אשרי).}
נחלקו ראשונים כיצד דין זה המתיר עקרונית שימוש לנטילת ידיים במי פירות שאינם משובחים, מתיישב עם הדין המוזכר לעיל שמים שנשתנו מראיהן פסולים לנטילת ידיים. יש שנקטו שאכן דוקא מים כשרים לנטילה, וסוגיית הגמרא עוסקת רק בענין שימוש ביין ומי פירות לשטיפת ידיו לנקיות, ויש שנקטו שדוקא מים שהשתנה מראיהן לגריעותא נפסלו, אך מי פירות שנשארו במראיהן הטבעי כשרים לנטילה, והכרעת הפוסקים להקל בשעת הדחק במי פירות אף שמתבזין, ולהחמיר ביין שיש יותר להקפיד בכבודו, והורו האחרונים שיותר יש להקל במקום צורך בתה ומשקאות קלים וכד’ שעיקרן מים ורק הוסיפו בהם תמצית טעם ושאר חומרים לשם השבחתן. אכן לכל הדעות אין להשתמש בשמן ודבש וכד’ לנטילת ידיים, שהרי אינם מנקים כלל.