סימן תרעא– סדר הדלקת נר חנוכה ומקום הנחתו, ובו ח׳ סעיפים

(א) צריך לזהר מאד בהדלקת נרות חנכה, ואפלו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק.

(ב) כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפלו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. {הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק (רמב״ם), וכן המנהג פשוט; ויזהרו לתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיחד, כדי שיהא הכר כמה נרות מדליקין (מהר״א מפראג).}

(ג) נר שיש לו שתי פיות עולה לו בשביל שנים.

מ”ב – (יא) שתי פיות – היינו שהפתילות מבפנים מונחים בנר זה אצל זה רק ראשי הפתילות כשבולטין לחוץ נחלקין לשתי מקומות וקמ״ל דאע״פ שמבפנים אינן מובדלין הפתילות כלל זה מזה מ״מ כיון שבמקום הנחתן בפה מינכר שהם שתים נחשבות כשתים: (יב) עולה לו בשביל שנים – משמע מלשון זה דאפילו למהדרין העושין נר לכל אחד ג״כ יועיל זה לשני בני אדם ועיין במ״א שדעתו דלפי מאי דאיתא לעיל בהג״ה דלדידן דמוסיפין בכל לילה נר אחד לכל אחד מן הבית צריך כ״א להדליק נרותיו במקום מיוחד לא ידליקו שני אנשים בנר אחד ואפילו בלילה הראשונה יש ליזהר בזה. ואפשר דוקא נר אחד שיש לו רק שני פיות אבל במנורת שלנו שיש להן ח׳ פיות מותר להדליק שני בני אדם זה בקצה זה וזה בקצה זה שהרי רואין שהדליקו שנים דאל״כ היה מדליק כסדר אחד אצל חבירו [ח״א] וכן נוהגין העולם

(ד) מלא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר אחד; לא כפה עליה כלי, אפלו לנר אחד אינו עולה לפי שהוא כמדורה. {הגה: ולכן יש לזהר להעמיד הנרות בשורה בשוה, ולא בעגול דהוי כמדורה (הג״מ בשם סמ״ק); ומתר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ״א, מאחר שכל נר מבדל הרבה מחברו (ת״ה סימן ק״ה). ויזהרו כשעושים נרות, אפלו בשעוה, שאין לדבקן ביחד ולהדליקן, דהוי כמדורה (פסקי מהרי״ו ס״ה); אפלו בנרות של שבת ויום טוב יזהרו שלא לעשות כן (אור זרוע).}

(ה) נר חנכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים, מניחו על פתחו; ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר; ואם היה דר בעליה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים; ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו, וצריך נר אחר להשתמש לאורו; ואם יש מדורה אין צריך נר אחר; ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה, צריך נר אחר.

(ו) מניחו למעלה מג׳ טפחים, ומצוה להניחו למטה מי׳ טפחים, ואם הניחו למעלה מי׳ טפחים, יצא, אבל אם מניחו למעלה מכ׳ אמה לא יצא. {הגה: ואפלו לקחה כך דלוק והניחה למטה מכ׳, לא יצא, דהדלקה עושה מצוה (בית יוסף בשם תוספות).}

(ז) מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנכה משמאל; ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל. {הגה: ומיהו בזמן הזה, שכלנו מדליקין בפנים ואין הכר לבני רשות הרבים כלל, אין לחוש כל כך אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח; ומכל מקום המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם, ואין לשנות אלא אם כן רבים בני הבית שעדיף יותר להדליק כל אחד במקום מיחד מלערב הנרות ביחד ואין הכר כמה נרות מדליקין; ומכל מקום יזהר שלא להדליק במקום שמדליקין הנרות כל השנה, כי אז לא יהיה הכר כלל; ואף כי אין הכר רק לבני הבית, מכל מקום הכר קצת מיהא בעיא.} ובבית הכנסת מניחו בכתל דרום {או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב (ת״ה סי׳ ק״ד בית יוסף)}, ומדליקין ומברכין {בבית הכנסת} משום פרסומי נסא. {הגה: ואין אדם יוצא בנרות של בית הכנסת, וצריך לחזר ולהדליק בביתו (ריב״ש סימן קי״א); ונוהגין להדליק בבית הכנסת בין מנחה למעריב; ויש נוהגין להדליק בערב שבת קדם מנחה (כל בו ואבודרהם); אם רוצים למהר להתפלל לאחר שברך השליח צבור והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והשליח צבור יתפלל (מהרי״ל).}

(ח) חצר שיש לו שני פתחים משני רוחות, צריך להדליק בשתיהן מפני החשד; ואם שני הפתחים ברוח אחד {והם בבית אחד (כל בו)} די לו באחד מהם. {הגה: ואם מדליק בשני פתחים אינו מברך רק באחד מהם ובשני מדליק בלא ברכה (ר״ן), מיהו בזמן הזה שכלם מדליקין בפנים ממש, ואין הכר לבני רשות הרבים כלל, אפלו יש לחצר או לבית הרבה פתחים לארבע רוחות אין מדליקים אלא פעם אחת בפנים, כן נ״ל וכן המנהג פשוט.}