ליקוטי תורה

מדריך הימים הנוראים

חודש אלול

  • מנהג הספרדים והתמנים לקום באשמרת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים. (שו”ע סימן תקנא) מנהג האשכנזים בשבוע שחל בו ראש השנה להתחיל אמירת סליחות –  ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א׳ שלפני ראש השנה; ואם חל ראש השנה ב׳ (או) ג׳, אז מתחילין מיום א׳ שבוע שלפניו (רמ”א).
  • במניין המצוות, נחלקו הפוסקים האם עצם החזרה בתשובה היא מצוות עשה בפני עצמה מן התורה, או שמצוות העשה היא הווידוי הפנימי והפה כאשר אדם כבר שב. לפי הרמב”ן וספר החינוך, ישנה מצוות עשה מפורשת לשוב מחטאים, הנלמדת מהפסוק “וְשַׁבְתָּ עד ה’ אֱלֹהֶיךָ” (דברים ל’, ב’). לעומת זאת, הרמב”ם בספר המצוות (מצווה ע”ג) מנה כמצוות עשה רק את הווידוי בפה (לומר “חטאתי, עוויתי”) שחובה לקיים בעת שעושים תשובה, בעוד שהפסוק “ושבת” מובא אצלו כהבטחה לעתיד.
  • וידקדקו לחזר אחר שליח צבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ומעשים שאפשר למצא, שיתפלל סליחות וימים נוראים; ושיהא בן שלשים שנים, גם שיהא נשוי (כל בו). מיהו כל ישראל כשרים הם, רק שיהיה מרצה לקהל; אבל אם מתפלל בחזקה, אין עונין אחריו אמן. וכן צריך שיוציא כל אדם בתפלתו; ואם יהיה לו שונא ומכון שלא להוציאו, גם אוהביו אינם יוצאים בתפלתו (רמ”א סימן תקנא)
  • צריך מניין בגלל הי”ג מידות. 

ערב ראש השנה

  • מנהג התרת נדרים בערב ראש השנה – הספרדים נוהגים גם לעשות התרת קללות ולכן לכתחילה טוב שיהיו עשרה אנשים היודעים הלכות שמושיבים אותם להתרת נדרים והקללות בכדי להתיר את הנידוי ואז במידה ויש נידוי משמיים הרי בעשרה -השכינה שורה וה’ איתם ולכן שהם מתירים הקב”ה מתיר עמהם (כף החיים) – בבית כנסת לרוב זה מתקיים.
  • מטרת התרת הנדרים והקללות : 1. שיהיה נקי בלי עוון של נדרים 2. תפילתו תשמע אם היה עליו נידוי. 
  • נידוי משמים זה על עבירות בין אדם למקום בסתר כמו אדם שהרהר אחרי אישה הוא מנודה משמים 40 יומים ותפילתו לא נשמעת. 
  • המתירים יושבים והמותרים עומדים . 
  • הנוסח המקוצר הוא: מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע ומנהג טוב הייתי מתנה בלי נדר ואבקש שתתירו לי את כולם.  –  ואומרים לו הדיינים מותר לך ג”פ, ואח”כ יאמר את נוסח מסירת המודעה.
  • התרת נדרים מועילה לנדרים שלא זוכרים שנדרנו אך נדרים שאנחנו זוכרים זה לא מועיל וצריך לקיים אותם . במידה ואתה זוכר את הנדר ורוצה לבטלו הינך צריך לבצע הפרת נדרים – צריך למצוא פתח כדי להפר את הנדר. 
  • בשעת דחק יש פוסקים המתירים לבצע את התרת הנדרים והקללות ללא חלוקה של קבוצות ( מתירים ומבקשים ) וכל הציבור ביחד אומר את הנוסח ובכך נחסך זמן רב. הסיבה שזה אפשרי היות ואדם אכן לא יכול להתיר את עצמו אבל היות וכל הציבור אומר את ההתרה הרי שיש שלושה לפחות שמתירים לאותו אדם. [ הרב שלום הכהן מאפשר זאת וכן הרב מרדכי אליהו. המטה אפרים סובר שיש חובה לחלק ל2 קבוצות] 
  • אבל – ראש השנה פוסק לו גזרת שבעה. ובערב ראש השנה מפלג המנחה יכול לכבס בגדיו ולהתקלח. 
  • תספורת זה מינימום חודש עד שיגרעו בו (ילקו”י) ולכן אבל אם לא מתקיים 2 התנאים האלו לא יכול להסתפר לכבוד ראש השנה. 
  • אבל לא יהיה שליח ציבור כי מידת הדין מתוחה עליו אבל אם הוא הכי ראוי בקהל ניתן. 

ראש השנה

  • בעשרת ימי תשובה אומר: המלך הקדוש, המלך המשפט; ואם טעה או שהוא מספק אם הוא בהמלך הקדוש, חוזר לראש; ואם הוא בהמלך המשפט, אם נזכר קדם שעקר רגליו, חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר; ואם לא נזכר עד שעקר רגליו  חוזר לראש (שו”ע סימן תקפב) דעת הרמ”א – להלכה דאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט כיון שהזכיר מלך א״צ לחזור. דעת הבן איש חי– לא חוזר. יש מחלוקת וספק ברכות להקל גם כנגד מרן. הרב עובדיה– צריך לחזור כמו שו”ע . הרב רצאבי– בהמלך המשפט נחלקו הפוסקים. יש אומרים שאפילו יחיד אינו חוזר אפילו לאותה ברכה, כיון שהזכיר תיבת מלך בברכה זאת. ויש אומרים שצריך לחזור. דהיינו שאם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר. ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפילה. בהערות רושם הרב לא חוזר רק בהרהור חוזר. 
  • אכילת סימנים ראש השנה– יהא אדם רגיל לאכל בראש השנה רביא, כרתי, סלקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רביא יאמר: יהי רצון שירבו זכיותינו; כרתי, יכרתו שונאינו; סלקא, יסתלקו אויבינו; תמרי, יתמו שונאינו; קרא, יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. (שו”ע סימן תקפג) הרמ”א מוסיף –  ויש נוהגין לאכל תפוח מתוק בדבש (טור), ואומרים: תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם), וכן נוהגין. ויש אוכלים רמונים ואומרים: נרבה זכיות כרמון. השו”ע מוסיף בסעיף ב בסימן: אוכלים ראש כבש לומר: נהיה לראש ולא לזנב, וזכר לאילו של יצחק. [סה”כ 8 סימנים ] 
  • נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי), ומנהג נכון הוא (רמ”א סימן תקפב סעיף ב)
  • מנהג תשליך – הולכין אל הנהר לומר פסוק: ותשליך במצלות ים כל חטאותם וגו׳ (רמ”א סימן תקפב סעיף ב) 
  • אין אומרים הלל בראש השנה ויום הכפורים. (סימן תקפג,א)
  • מוציאין ב׳ ספרי תורה; באחד קורין חמשה מוה׳ פקד את שרה עד ויהי אחר הדברים האלה, ואם הוא שבת קורין בו ז׳, ומפטיר קורא בשני בפרשת פנחס: ובחדש השביעי, ומפטיר: ויהי איש אחד מן הרמתים, עד וירם קרן משיחו. (סימן תקפג,ב)

ראש השנה בשבת

  • לא להכין משבת ליום טוב ולכן יש להכין את הכל מראש. אפשר מהשקיעה לערוך שולחן רק שיש צורך. [בדיעבד אם הכינו משבת ליום טוב זה מותר להשתמש]. להוציא מהקפאה מותר לדעת הרב עובדיה ויש שמחמירים כמו חב”ד. 
  • הדלקת נר שבת בליל הראשון נאמר נר שבת ויום טוב.
  • הדלקת נר יום טוב אחרי שחוזרים מבית כנסת בליל השני. 
  • לא לברך שהחיינו בהדלקת נר כדי שלא יהיה הפסק בקידוש לנשים ולכן הטוב שלא יברכו בהדלקת נר. 
  • אומרים גם שלום עליכם ואשת חייל .
  • להכין נר נשמה 48 שעות לצורך העברת אש וגם לברך עליו ‘בורא מוארי אש’ במוצ”ש. [לכוון שהנר נשמה ישמש גם להבדלה]
  • שכח לומר רצה בשבת ראש השנה – בסעודה שניה ושלישית ביום לא חוזר 
  • אומרים צדקתך במנחה למרות שזה יום טוב היות וזה יום הדין.
  • אין תוקעים בשופר ביום שבת [ יש האומרים שבירושלים ניתן ]

דיני שופר

  • שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף; ובדיעבד, כל השופרות כשרים, בין פשוטים בין כפופים, ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים. [שו”ע סימן תקפג] . על פי הרמב”ם צריך לתקוע רק בשל כבש וזה לעיכובא. 
  • יש מחלוקת אם ניתן להתוודות בין התקיעות כי אז דנים אותך וכך פוסקים המקובלים. לפי הרב עובדיה זה הפסק ויהרהר בלב. 

עשרת ימי תשובה

  • תענית גדליה ב- ג’ תשרי
  • בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים מרבים בתפלות ותחנונים (סימן תרב)
  • להחמיר בפת של גויים: בעשרת ימי תשובה יש להיזהר שלא לאכול פת של גויים, גם מי שבמשך כל השנה נוהג להקל בכך. גם במקום שאין פת ישראל: השולחן ערוך כותב שיש להיזהר בכך בעשרת ימי תשובה אפילו מי שאינו נזהר מפת של גויים כל השנה. (שו״ע או״ח תר״ג, א) המטרה תוספת זהירות בתשובה. המשנה ברורה מסביר שבימים אלו ראוי לאדם לנהוג בחומרות ובזהירות יתרה, אף בדברים שהוא מקל בהם במשך השנה. (משנה ברורה תר״ג ס״ק א)

  • הרמ״א מוסיף: ״ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה; וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאית…״

יום כיפור

  • Ο נעל עור אסור בנעילה. 

    מ”ב – יש מחמירין שלא לצאת במנעל העשוי מלבדים ועשוי כמנעל שלנו והוא מגן על הרגל, ואינו מרגיש כלל שהוא יחף, ולא בכלל עינוי הוא, ולפי זה הוא הדין של גומא שיש להחמיר. והנה אף שאין למחות ביד המקלין אחרי שהשו”ע ורוב אחרונים מקלין בזה, מכל מקום מי שאפשר לו נכון להחמיר בזה.

    • במקום סכנה מותר לנעול נעלי עור. 
    • היולדת כל שלושים יום מותרת לנעול. 
    • החולה שאין בו סכנה מותר וכן מי שיש לו מכה ברגליו. 

Ο אסור תשמיש המיטה (סימן תרטו)

  • שו”ע- אסור ליגע באשתו כאילו היא נידה וכן אסור לישון עם אשתו במיטה. 
  • מ”ב- בין בלילה בין ביום וגם לא ירבה עמה בדברים. 
  • ילקוט יוסף- מה שאסור זה רק חיבוק ונישוק. 

Ο ילדים ביום כיפור (סימן תרטז)

  • אין להם שום עינוי למעט נעילת הסנדל כי זה לא יפריע לגדילה שלהם. הרב עובדיה- יכולים לנעול הסנדל עור כי ירדה חולשה לעולם. 
  • מחנכים בן 9 ובן 10 לשעות. כיצד היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום מאכילין אותו בשלוש.. לפי כח הבן מוסיפין לענות אותו בשעות.
  • בן/בת 11 מתענין כדי לחנכן במצוות. רמ”א- כל מקום שמחנכין אותו באכילה כן מחנכין אותו ברחיצה וסיכה. 
  • בת 12 ובן 13 הרי הם כגדולים לכל מצוות. 

מעוברות ומניקות (סימן תריז)

  • עוברות ומניקות מתענות היות וזה מדין תורה צום כיפור.
  • הגאון הרב ישראל יעקב פישר מתיר שתיה פחות מכשיעור לכל אשה בהריון שטרם הגיעה לחודש התשיעי.

יצירת קשר

לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם