ליקוטי תורה

מדריך הלכות אבלות

דיני הגוסס

  • הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואסור לעשות דבר המקרב מיתתו. ולכן, אין מעצימים את עיניו עד שתצא נפשו, וכל הנוגע בו הרי זה שופך דמים.
  • כיון שנטה אדם למות, אין רשאים להיפרד ממנו, כדי שלא תצא נפשו והוא יחידי. ומצוה לעמוד על האדם בשעת יציאת נשמה. העומד בשעת יציאת נשמה של איש או אשה מישראל חייב לקרוע . ועכשיו לא נהגו לקרוע בשעת יציאת נשמה, שאם כן לא נמצא מי שיעמוד אצל המת בשעת מיתתו. ואפילו על אדם כשר נהגו להקל שלא לקרוע.
  •  

דין אונן

  • פטור מכל המצוות שבתורה היות וטרוד
  • יש מחלוקת בהלכה אם פטור אך אם רוצה יכול לקיים מצוות או לא. להלכה נפסק שאסור לו.
  • אונן לא יברך ברכות , לא יענה אמן וכדומה. 
  • אונן לא יאכל בשר ולא ישתה יין עד לאחר הקבורה. 

קבורה

הספדים- בחודש ניסן נוהגים לא להספיד. אפשר לומר דברי תורה. 

קריעה

  • המנהג היום לאחר הקבורה. מהדין היה צריך בזמן יציאת הנשמה / השמועה על מות הנפטר.
  • קריעה על ההורים בצד שמאל כנגד הלב . שאר הקרובים בצד ימין. 
  • שיעור קריעה טפח- 8 סנטים
  • קריעה צריך להיות בעמידה ולפניו ( ולא מאחורי הבגד). 
  • מותר להחליף חולצה ליותר פשוטה לצורך הקריעה.
  • נשים חייבות בקריעה רק צריך בצניעות. 

דין אבל בשבעה

תפילה

  • האבל מברך כל ברכות השחר ומתפלל כל סדר התפילה. 
  • וידוי – בבית האבל, אין אומרים וידוי, מזמורי “יענך ה’ ביום צרה”, ו”תפילה לדוד”, ואפילו אין האבל מתפלל עימהם. 
  • ברכת כהנים– כהנים המתפללים בבית האבל, נושאים כפיהם. אך אבל כהן, נהגו שלא ישא את כפיו, בין בחול בין בשבת. מפני שאינו שרוי בשמחה, והברכה צריכה להיות בשמחה ובטוב לב, שכן מצינו ביצחק אבינו שאמר: “הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה, וַאֲבָרֶכְכָה…”, שלאחר שיאכל וישתה תהיה נפשו שמחה עליו ויברכו (שבלי הלקט). על כן, קודם שיקרא השליח ציבור “כהנים”, יצא האבל לחוץ, כדי שלא יעבור איסור שקראו לו לעלות ואינו עולה. בשבת שבתוך השבעה, אם אין כהן אחר אלא האבל, ישא את כפיו, כדי שלא יראה כנוהג אבלות בפרהסיא. 
  • הלל בראש חודש- כשמתפללים בבית האבל בראש חודש, אין האבל קורא את ההלל, אלא יוצא לחדר אחר בעת שהציבור קוראים, או שהציבור יוצאים לחדר אחר לקרוא שם. שכיון שאומרים בהלל פסוק: “זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה’, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ”, לא ראוי שיקרא אותו האבל שהוא אסור בשמחה. ועוד, כי נשמת הנפטר אוננת שם, שהולכת ובאה במשך השבעה מהקבר לבית ומהבית לקבר, וקריאת ההלל נחשבת כלועג לרש, שהרי אומרים בו את הפסוק: “לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ”. וכיון שקריאת ההלל בראש חודש מנהג בלבד, אין צריך לקוראו. אם האבל מתפלל בבית הכנסת, יאמר את ההלל עם הציבור. כי עיקר ההקפדה שלא יאמר את ההלל היא דוקא בבית האבל, שאז נשמת הנפטר אוננת שם והוא כלועג לרש, אבל בבית הכנסת לא שייך טעם זה. וכן עשה מעשה מרן זצוק”ל ביושבו שבעה על אחיו אברהם ז”ל, שאמר את ההלל בבית הכנסת בראש חודש חשון. 
  • ספר תורה– אם יש לאבל מנין בביתו, אך אין שם ספר תורה, אזי בימי שני וחמישי בשחרית, וכן בשבת בשחרית ובמנחה, ילך להתפלל בבית הכנסת לשמוע את קריאת התורה. וכמו שכתב מרן השלחן ערוך: “ואנו נוהגים שבכל יום שיש קריאת התורה, יוצא האבל לבית הכנסת.
  • קריאה בתורה– האבל אינו עולה לתורה בין בחול, בין בשבת, ואפילו בתשעה באב. ואף אם הוא כהן ואין כהן אחר, יעלה ישראל במקומו. ורק בשבת, אם אין כהן אחר, יעלה האבל הכהן, כדי שלא ינהג מנהג אבלות בפרהסיא.   וכן לכתחילה לא יקרא האבל בתורה, אך אם אין מי שיודע לקרוא כהוגן בביטוי האותיות ובדקדוק נכון וטעמי המקרא כהלכה, יקרא האבל עצמו.
  • ברכת הלבנה- מאחר וברכת הלבנה צריכה להאמר בשמחה, לכן האבל שאינו שרוי בשמחה, לכתחילה לא יברכנה כל שבסיום השבעה לא יעבור זמן הברכה [עד ט”ו לחודש], אבל אם יעבור זמן הברכה, יברך בתוך השבעה, ובמידת האפשר ישתדל שלא לברך בשלושת הימים הראשונים לאבלות. ובימי החורף הגשומים, שיש חשש שיהיו עננים ולא יוכל לברך אחר כך, יברך עם הקהל ולא ימתין כלל. 

 

 

איסורים

בפרק זמן זה חלים על האבלים תשעה איסורים כמו תספורת, לעסוק במלאכה, נעילת מנעל עור ועוד

  • אבל אסור בשאלת שלום. אבלות נוהגת בשבת בדברים שבצינעה, אבל בפרהסיא לא נוהגת אבלות כלל, שכן למדו חז”ל מהפסוק (משלי י כב): “בִּרְכַּת ה’ הִיא תַעֲשִׁיר” – זו השבת, “וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ” – זוהי אבלות. 
  •  

שבת

  • אומר לכולם: “שבת שלום”. שאם לא יעשה דברים אלו, נמצא שמראה אבלות בשבת בפרהסיא.
  • רחיצה. תשמיש – האבל אסור ברחיצה לכבוד שבת, ואפילו במים קרים. אולם, מותר לו לרחוץ פניו, ידיו [עד סוף כף היד], ורגליו [עד הקרסול], במים קרים, ואפילו עם סבון. ואסור בתשמיש המיטה אף בשבת. 

  • החלפת הבגדים לכבוד שבת, צריכה להעשות רק לאחר שקיבל עליו שבת. כי אבל על אביו או אמו שמחליף בגדו [כגון שהתלכלך ונותן לאחר את בגדו המכובס שילבשהו מעט], חייב לקורעו שוב, אך כשמחליף אחר שקיבל שבת, אינו קורע. 

    על כן, אם התפילה היא בבית האבל, יתפללו מנחה כחצי שעה לפני השקיעה, ולאחר מנחה יקבל עליו שבת [באומרו: “הריני מקבל שבת”], ויכנס לחדר ויחליף בגדיו ונעליו לכבוד שבת. 

    ואם האבל מתפלל בבית הכנסת [כגון שאין לו מנין בבית], אזי קודם שילך לבית הכנסת [כשלושת רבעי שעה לפני השקיעה. והעיקר לא לפני “פלג המנחה”], יקבל עליו שבת, ויחליף בגדיו ונעליו, וילך לבית הכנסת להתפלל מנחה, קבלת שבת וערבית (ג פב, פג). [וטוב שיתנה ויאמר שמקבל עליו שבת רק לענין שביתה ממלאכה, אבל לא שיאסר בתפילת מנחה של חול. (חזו”ע שבת א רסו)] ובמידת האפשר, טוב יותר שיארגן מנין לתפילת מנחה מוקדמת מעט, כך שסמוך לשקיעת החמה יקבל עליו שבת, יחליף בגדיו וילך לבית הכנסת.

    גם אשה אבלה לא תחליף בגדיה ונעליה אלא לאחר שתאמר שמקבלת שבת כנ”ל. ולמנהג רוב בנות אשכנז שמקבלות שבת בהדלקה, תחלפנה בגדיהן לאחר הדלקת הנרות. 

  • אסור לבכות בשבת, אבל אם יש לו הקלה בזה, שעל ידי כך מפיג את צערו, מותר. וישתדל לעשות כן בצינעה, כדי שלא יצער ויביא גם אחרים לידי בכי.
  • לימוד תורה בשבת– אסור לאבל ללמוד תורה בשבת כמו בחול. שהרי זה בכלל דברים שבצינעה, על כן ילמד הלכות אבלות וכיוצא בהם. ומכל מקום מותר להרהר בדברי תורה או לעיין בספר מבלי להוציא בפה. בצירוף דעת המתירים ללמוד תורה בשבת.
  • האבל חייב בקריאת פרשת השבוע “שנים מקרא ואחד תרגום”, ויקרא בשבת, והמיקל לקרוא ביום שישי, יש לו על מה לסמוך, אך לא קודם לכן. ולא ידחה את הקריאה לאחר השבעה, שמצוה מן המובחר לקוראה בשבת עד המנחה.

ניחום אבלים

⇐ יש לנחם בהתאם לנוסח של הנפטר :

  • תמנים – תנוחו מן השמים 
  • ספרדים – מן השמים תנוחמו
  • אשכנזים- המקום ינחם אתכם

⇐ מנהג להביא כסף או מצרכי מזון (שתיה, כיבוד קל) לבית האבל בהתאם לצורך הכלכלי של המשפחה

⇐ נוהגים לא לנגב במגבת של האבלים – מנהג זה כנראה מקורו בעבר שהיה נהוג טומאה וטהרה 

⇐ ברכת המזון: 

  • לא מרבים ב”רחמן” 
  • לא אומרים ברכת האורח
  • אומרים אשכבה לאחר ברכת המזון  

⇐ סעודת הבראה וסעודת תגמול 

  • סעודת הבראה זו הסעודה ביום הראשון לאחר קבירת המת שמבראים את האבלים.
  • סעודת תגמול זה הסעודה שהאבלים עושים עבור האנשים כתגמול עבור סעודת הבראה שניתנה להם. 

דין 30

  •  אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל, ונהג בהם שבעה, הרגל מבטל ממנו גזירת שלושים, אפילו אם חל יום שביעי בערב הרגל, דמקצת היום ככולו, ועולה לכאן ולכאן. ומותר לכבס ולהתרחץ ולהסתפר בערב הרגל. והא דרגל מבטל גזרת שלשים, הוא דוקא בשאר קרובים, אבל על אביו ואמו אסור להסתפר עד שיגערו בו חבריו אפילו פגע בו הרגל אחר ל’ יום אינו מבטל. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן מב סעיף כו עמוד תרפא].
  • אין הרגל מבטל גזרת שלשים על הורים.  האבל על אביו או על אמו, ופגע בו הרגל בתוך שלשים, אין לו להסתפר בערב יום טוב, ואף על ידי גערה לא מהני, שאין להקל בזה, ובעינן דוקא שלשים יום ושיגערו בו חבריו, ואף בגילוח הזקן ראוי להחמיר שהוא גם כן בכלל איסור תספורת לאבל. ומכל מקום כשיש צורך גדול, יש להקל בגילוח הזקן בלבד, בערב יום טוב, לאחר שיגערו בו, אבל בגילוח הראש אין להקל, ומנהג ארץ ישראל ידוע ומפורסם להצריך שלשים יום בפועל, [ומקצת היום ככולו].[ילקו”י אבלות תשס”ד עמ’ תרעח]

יצירת קשר

לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם