תפריט
(א) אם אינן מכירין אותו, משלחין אחר עמו להעידו. בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם. משקלקלו המינין, התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים.
(ב) בראשונה היו משיאין משואות. משקלקלו הכותים, התקינו שיהו שלוחין יוצאין.
(ג) כיצד היו משיאין משואות, מביאין כלנסאות של ארז ארכין וקנים ועצי שמן ונערת של פשתן וכורך במשיחה, ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי.
(ד) ומאין היו משיאין משואות, מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחורן, ומחורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש.
דף כב עמוד ב
* צריך שני אנשים שיעידו על כל אחד מעדי החודש שהוא נאמן וכשר (אם בית-דין לא מכירים אותו).
* כל אדם נאמן להעיד לבדו שבית-דין קידשו את החודש, כי זה דבר העשוי להתגלות ולכן הוא ודאי דובר אמת.
* הבייתוסין שכרו עדי שקר שיעידו שבית-דין קידשו את החודש (כי רצו לגרום לכך שיום טוב ראשון של פסח יחול בשבת), ולכן התקינו חכמים שלא יהיו מקבלים את העדות אלא מעדים מוכרים.
* כדי לפרסם שבית-דין קידשו את החודש – בראשונה היו משיאין משואות, אך משקלקלו הכותים (כדי להטעות את ישראל) התקינו שיהו שלוחין יוצאין.
* משיאין משואות רק על חודש חסר, והמועד שמשיאין הוא “לאור עיבורו” (=בליל יום שלושים ואחד).
דף כג עמוד א
* נחלקו האמוראים אם יש ארבעה או עשרה מיני ארזים.
* כל שיטה ושיטה שנטלו נכרים מירושלים עתיד הקב”ה להחזירן לה.
* כל הלומד תורה ואינו מלמדה – דומה להדס במדבר, שאין מי שנהנה ממנו.
* כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמיד חכם – דומה להדס במדבר, כי הוא חביב לכל.
* אוי להם לעובדי כוכבים שאין להם תקנה על כך שהרגו את רבי עקיבא וחבריו.
(ה) חצר גדולה היתה בירושלים, ובית יעזק היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסים, ובית דין בודקין אותם שם. וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא. בראשונה לא היו זזין משם כל היום, התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח. ולא אלו בלבד, אלא אף החכמה הבאה לילד, והבא להציל מן הדלקה ומן הגיס ומן הנהר ומן המפלת, הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים אמה לכל רוח.
(ו) כיצד בודקין את העדים. זוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון. ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו, אמר, כיצד ראית את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה, לצפונה או לדרומה, כמה היה גבוה ולאין היה נוטה, וכמה היה רחב. אם אמר לפני החמה, לא אמר כלום. ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכונים, עדותן קימת. ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים, לא שהיו צריכין להן, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהו רגילים לבא.
דף כג עמוד ב
* כל מי שראה את המשואות המבשרות על קידוש החודש – היה נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו (כדי לסייע בפרסום).
* הגמרא מתלבטת אם החצר אליה התכנסו העדים שבאו להעיד על ראיית הלבנה היתה נקראת בית יעזק (לשון מעולה) או בית יזק (לשון צער).
* היו עושים סעודות גדולות לעדים שבאו להעיד על ראיית הלבנה, כדי שיהיו רגילים לבוא.
* מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה – כדי שלא תיחלש דעתה של הלבנה (שהחמה רואה אותה חסרה), ומעולם לא ראתה חמה פגימתה של קשת – כדי שלא יאמרו עובדי החמה שהיא יורה חיצים בכופרים בה.
(ז) ראש בית דין אומר מקדש, וכל העם עונין אחריו מקדש מקדש. בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו, מקדשין אותו. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, אם לא נראה בזמנו, אין מקדשין אותו, שכבר קדשוהו שמים.
(ח) דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכתל בעליתו, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר, הכזה ראית או כזה. מעשה שבאו שנים ואמרו, ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב. אמר רבי יוחנן בן נורי, עדי שקר הם. כשבאו ליבנה קבלן רבן גמליאל. ועוד באו שנים ואמרו, ראינוהו בזמנו, ובליל עבורו לא נראה, וקבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הרכינס, עדי שקר הן, היאך מעידין על האשה שילדה, ולמחר כרסה בין שניה. אמר לו רבי יהושע, רואה אני את דבריך.
(ט) שלח לו רבן גמליאל, גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא מצר, אמר לו, יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר: אלה מועדי יי מקראי קדש אשר תקראו אתם (ויקרא כ״ג:ד׳), בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס, אמר לו, אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר: ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שמות כ״ד:ט׳). ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים, אלא ללמד, שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו, בא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת דברי.
דף כד עמוד א
* הברייתות מפרטות כמה מקרים בהם אין עדות החודש מתקבלת.
* במשנה נאמר: “ראש בית-דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש” – והגמרא לומדת דין זה מפסוקים.
* במשנה ובברייתא מובאות ארבע דעות תנאים: מקדשים רק חודש חסר (וכך פוסק שמואל), רק חודש מלא, גם חסר וגם מלא, אף אחד.
* לרבן גמליאל היו דמויות של לבנה ובאמצעותן חקר את העדים (“הכזה ראית או כזה”).
דף כד עמוד ב
* התנאים נחלקו אם מנורת הזהב שעשויה מעץ (ולא ממתכת) כשרה או לא.
* בגמרא מבואר באריכות אלו דמויות של שמשים שמשמשים לפני הקב”ה מותר/אסור לעשות, והגמרא מבררת את הטעם לכך שהיה מותר לרבן גמליאל לעשות דמויות של לבנה.
* טבעת שחותמה בולט – אסור להניחה ומותר לחתום בה, חותמה שוקע – מותר להניחה ואסור לחתום בה.
דף כה עמוד א
* המשנה מספרת על שני מקרים בהם רבן גמליאל קיבל את עדי החודש, למרות שהיה נראה שהעדות לא נכונה וחכמים אחרים לא קיבלו את עדותם.
* כל שלשה ושלשה שעמדו בית-דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה.
* אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע”ג חלקים.
* בפסוקים העוסקים בקידוש החודש נאמר שלוש פעמים “אתם” ללמד ש: אתם – אפילו שוגגים, אתם – אפילו מזידים, אתם – אפילו מוטעים.
דף כה עמוד ב
* ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו – ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הצבור, הרי הוא כאביר שבאבירים.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם