פרק הנושא המרכזי תוכן העניינים רעיון מרכזי
א’ הצהרת כורש והשיבה לארץ כורש מלך פרס מכריז כי ה’ פקד עליו לבנות את בית המקדש בירושלים; הוא מתיר ליהודים לעלות לארץ ולבנות את הבית; שבי ציון מקבלים סיוע ורכוש; כלי בית המקדש שלקח נבוכדנצר מוחזרים ומועברים לששבצר. תחילת שיבת ציון והתגשמות דבר ה’ לאחר גלות בבל.
ב’ רשימת העולים לירושלים פירוט משפחות שבי ציון שעלו עם זרובבל וישוע; מניין אנשי העם, הכהנים, הלויים, המשוררים והשוערים; אנשים שלא הצליחו להוכיח את ייחוסם; סיכום מספר העולים ורכושם; תרומות לבניין בית המקדש. הקמתו מחדש של הציבור היהודי בארץ ישראל.
ג’ בניית המזבח ויסוד בית המקדש בניית המזבח וחידוש הקרבת הקרבנות; חגיגת חג הסוכות; חידוש עבודת ה’; הכנות לבניית המקדש; הנחת יסודות הבית; שמחה גדולה לצד בכיים של הזקנים שזכרו את הבית הראשון. עבודת ה’ מתחדשת עוד לפני השלמת בניין המקדש.
ד’ ההתנגדות לבניין ירושלים והמקדש צרי יהודה ובנימין מבקשים להשתתף בבנייה ונדחים; הם מנסים להפריע למלאכה; מתוארות התנגדויות בתקופות מלכי פרס; נשלח כתב שטנה למלך; בעקבות ההתנגדות נפסקת מלאכת בית המקדש עד ימי דריוש. שיבת ציון נתקלת בהתנגדות מדינית ורוחנית.
ה’ חידוש בניית בית המקדש הנביאים חגי וזכריה מעודדים את העם; זרובבל וישוע מחדשים את הבנייה; תתני פחת עבר הנהר חוקר מי נתן ליהודים רשות לבנות; זקני היהודים מספרים על צו כורש; נשלחת בקשה לדריוש לבדוק את הדבר. הנבואה מחזקת את העם ומניעה מחדש את בניין הבית.
ו’ השלמת בית המקדש השני דריוש מוצא את הצהרת כורש ומאשר את הבנייה; הוא מצווה לסייע ליהודים; בניין הבית מושלם; חנוכת בית המקדש השני; מינוי הכהנים והלויים; הקרבת קרבנות; חגיגת הפסח וחג המצות. לאחר שנים של עיכובים מושלמת בניית בית המקדש השני.
ז’ עליית עזרא הסופר הצגת ייחוסו של עזרא; עזרא עולה מבבל לירושלים; מתואר כמי שהכין את לבבו לדרוש את תורת ה’, לעשותה וללמדה; ארתחשסתא נותן לו כתב סמכות ומאפשר לו להביא תרומות וכלים לעבודת המקדש. תחילת הנהגתו הרוחנית והתורנית של עזרא בארץ ישראל.
ח’ מסע עזרא מבבל לירושלים רשימת העולים עם עזרא; איסוף לויים למסע; צום ותפילה על נהר אהוא לבקשת שמירה בדרך; הפקדת הכסף, הזהב וכלי המקדש בידי הכהנים; המסע לירושלים והגעת העולים בשלום. עזרא מבטא ביטחון בה’ לצד אחריות וסדר מעשי.
ט’ גילוי נישואי התערובת ותפילת עזרא השרים מספרים לעזרא שחלק מן העם, ואף מן הכהנים והלויים, נשאו נשים מעמי הארץ; עזרא קורע את בגדיו ומתאבל; הוא מתפלל ומתוודה לפני ה’ ומזכיר את חטאי ישראל, הגלות והחסד שנעשה עם שארית ישראל. עזרא רואה במצב הרוחני סכנה להמשך קיומה של שיבת ציון.
י’ התשובה ותיקון נישואי התערובת העם מתקבץ סביב עזרא בבכי; שכניה בן יחיאל מציע לכרות ברית לתיקון המצב; העם נקרא להתאסף בירושלים; עזרא דורש להתוודות ולהיבדל מעמי הארץ ומהנשים הנכריות; מוקמת מסגרת מסודרת לבדיקת המקרים; בסיום מובאת רשימת האנשים שנמצאו אצלם נשים נכריות. התשובה אינה מסתיימת בצער ובתפילה אלא מחייבת תיקון מעשי.

פרק י

  • תפילת עזרא מעוררת את העם – עזרא מתפלל, בוכה ומתוודה על החטא, וקהל גדול נאסף סביבו ובוכה עמו.
  • שכניה מציע תיקון – שכניה בן יחיאל מודה בחטא הנשים הנכריות ומכריז: “ועתה יש מקוה לישראל על זאת” – עדיין אפשר לתקן.
  • כריתת ברית – העם מקבל על עצמו לכרות ברית עם ה’ ולפעול לתיקון המצב, ועזרא משביע את מנהיגי העם לקיים זאת.
  • כינוס העם בירושלים – כל שבי הגולה נקראים להתאסף בירושלים בתוך שלושה ימים. העם מתכנס ליד בית ה’ כשהוא חרד מחומרת העניין ומהגשמים.
  • עזרא דורש תשובה מעשית – עזרא קורא לעם להתוודות, לעשות את רצון ה’ ולהיבדל מעמי הארץ ומהנשים הנכריות. העם מסכים, אך מבקש לבצע את התהליך באופן מסודר בשל ריבוי המקרים.
  • בדיקת המקרים וביצוע התיקון – מוקמת מסגרת לבדיקת המקרים במשך כשלושה חודשים, ובסוף הפרק מפורטים האנשים שנמצאו אצלם נשים נכריות.

עזרא הסופר היה גדול הדור, שכניה בן יחיאל היה ראש סנהדרין, הוא ביקש שכל הקהל יגיעו, צדיקים בינונים ורחוקים, ב”ה כולם הגיעו , איש לא נעדר, הייתה שמחה גדולה. “ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלקינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת” (עזרא י,ב) הוא אמר להם ‘רבותי אני לא אספתי אתכם למגבית, ולא לתפילה ולא לאמירת תהילים, כולנו עשינו עוון, אני ראשון, לקחנו נשים נכריות והבאנו אותן לבית שלנו, עד מתי יהיה זה לנו למוקש, אני מבקש שכל אחד ימהר להוציא את האישה הזאת מהבית שלו’. כולם התפלאו – ‘שכניה בן יחיאל הוא גדול הדור, איך יתכן שהוא יגיד דבר שקר! ‘ אומרת הגמ’ (סנהדרין יא.) שהוא היה כ”כ צדיק שלא רצה לחייב את העם, הוא לא רצה לומר ‘אתם לקחתם’ אלא אמר ‘גם אני לקחתי’ גם לי יש בעיה. כולם יודעים שהוא לא לקח, אבל כל אחד אומר בלבו ‘אם גדול הדור אומר שגם לו יש בעיה ולא מתבייש בזה, גם אני אתגבר על יצרי’. הם קיבלו על עצמם בשבועה שאף אחד מהם לא ישאיר אישה נכרית בביתו. תוך שלושה חודשים לא נשארה אפילו אשה אחת, רק סילקו את הנשים הללו, מיד הייתה סייעתא דשמיא גדולה, ובנו את הבית השני, עד שאמרו “גדול יהיה כבוד הבית הזה