עזרא הסופר היה גדול הדור, שכניה בן יחיאל היה ראש סנהדרין, הוא ביקש שכל הקהל יגיעו, צדיקים בינונים ורחוקים, ב”ה כולם הגיעו , איש לא נעדר, הייתה שמחה גדולה. “ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלקינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת” (עזרא י,ב) הוא אמר להם ‘רבותי אני לא אספתי אתכם למגבית, ולא לתפילה ולא לאמירת תהילים, כולנו עשינו עוון, אני ראשון, לקחנו נשים נכריות והבאנו אותן לבית שלנו, עד מתי יהיה זה לנו למוקש, אני מבקש שכל אחד ימהר להוציא את האישה הזאת מהבית שלו’. כולם התפלאו – ‘שכניה בן יחיאל הוא גדול הדור, איך יתכן שהוא יגיד דבר שקר! ‘ אומרת הגמ’ (סנהדרין יא.) שהוא היה כ”כ צדיק שלא רצה לחייב את העם, הוא לא רצה לומר ‘אתם לקחתם’ אלא אמר ‘גם אני לקחתי’ גם לי יש בעיה. כולם יודעים שהוא לא לקח, אבל כל אחד אומר בלבו ‘אם גדול הדור אומר שגם לו יש בעיה ולא מתבייש בזה, גם אני אתגבר על יצרי’. הם קיבלו על עצמם בשבועה שאף אחד מהם לא ישאיר אישה נכרית בביתו. תוך שלושה חודשים לא נשארה אפילו אשה אחת, רק סילקו את הנשים הללו, מיד הייתה סייעתא דשמיא גדולה, ובנו את הבית השני, עד שאמרו “גדול יהיה כבוד הבית הזה