פרק א – הבשורה על מצב ירושלים ותפילת נחמיה | 11 פסוקים

• נחמיה בשושן הבירה – נחמיה בן חכליה נמצא בשושן הבירה, בחודש כסלו, בשנת עשרים למלכות ארתחשסתא.

• הבשורה מירושלים – חנני, מאחיו של נחמיה, מגיע מיהודה. נחמיה שואל אותו על היהודים שנשארו בארץ ועל מצבה של ירושלים.

• מצבה הקשה של ירושלים – חנני מספר: “הנשארים… שם במדינה ברעה גדולה ובחרפה, וחומת ירושלים מפורצת ושעריה נצתו באש.”

• תגובת נחמיה – כאשר נחמיה שומע את הדברים הוא יושב, בוכה ומתאבל במשך ימים, צם ומתפלל לפני ה’.

• תפילת נחמיה – נחמיה מתוודה על חטאי ישראל ואף כולל את עצמו ואת בית אביו: “חטאנו לך, חבול חבלנו לך”. הוא מזכיר את דברי ה’ שאם ישראל ישובו אליו, הוא יקבצם מן הגלות.

• בקשה להצלחת השליחות – נחמיה מבקש מה’ שיצליח את דרכו “לפני האיש הזה”. רק בסוף הפרק מתברר תפקידו בארמון: “ואני הייתי משקה למלך” – הכנה לפנייתו אל המלך בפרק הבא.

נקודה חזקה בפרק: נחמיה עדיין לא בנה שום דבר. הפעולה הראשונה שלו כמנהיג היא לשאול מה מצב אחיו וירושלים, לכאוב את המצב, להתפלל – ורק לאחר מכן לפעול.