המאמר הראשון בספר הכוזרי עוסק בחיפושו של מלך כוזר אחר הדרך הנכונה לעבוד את ה’.

המלך חולם שוב ושוב שמלאך אומר לו: “כוונתך רצויה, אבל מעשך אינו רצוי.” המלך מבין שלא די בכוונה טובה; צריך לברר מהי דרך העבודה שה’ אכן חפץ בה.

הוא פונה לכמה נציגים:

• הפילוסוף טוען שהאל אינו מצווה ואינו מתעניין במעשי האדם. האדם צריך להגיע לשלמות שכלית. המלך דוחה זאת, משום שהחלום מלמד שיש מעשה רצוי ומעשה שאינו רצוי.

• הנוצרי מבסס את אמונתו על התורה, עם ישראל והאירועים ההיסטוריים שעברו עליו.

• המוסלמי מבסס את אמונתו על הקוראן, אך גם הוא מכיר במעמד ישראל ובתורה שקדמה לאסלאם.

• לבסוף פונה המלך אל החבר היהודי, אף שבתחילה לא חשב שיהיה צורך בכך.

החבר אינו פותח בהוכחה פילוסופית על “בורא העולם”, אלא אומר שהוא מאמין ב־אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, שהוציא את ישראל ממצרים ונתן להם את התורה. המלך מופתע, אך החבר מסביר שאמונת ישראל מבוססת על התגלות היסטורית פומבית שחווה עם שלם, ולא רק על השערה שכלית של אדם יחיד.

החבר ממשיל זאת למלך הודו: אם אדם מספר על מלך רחוק, אפשר לפקפק בקיומו; אבל אם מגיעים שליחים רבים עם מתנות ומסרים המזוהים עם המלך, קיימת עדות ממשית. כך יציאת מצרים ומעמד הר סיני הם הבסיס להכרת ה’ בישראל.

בהמשך מוסבר שלעם ישראל יש “עניין אלוהי” — יכולת מיוחדת לקבל נבואה ולהידבק בה’. היכולת הזאת עוברת מאדם הראשון דרך יחידי סגולה: שת, אנוש, נח, שם, אברהם, יצחק ויעקב, עד שהיא מופיעה בעם ישראל כולו.

המאמר עוסק גם ב:

• בריאת העולם והיחס בין התורה לבין הפילוסופיה.

• אמינות המסורת והעדות של עם שלם.

• חטא העגל — חטא חמור, אך לא כפירה מוחלטת בה’; העם ביקש אמצעי מוחשי לעבודת ה’.

• המשכן והקרבנות — עבודת ה’ צריכה להיעשות לפי ציווי מדויק, ולא לפי המצאה אנושית.

• גיור מלך כוזר ועמו בעקבות הבירור.

הרעיון המרכזי הוא: כוונה טובה לבדה אינה מספיקה. עבודת ה’ צריכה להיות מבוססת על התגלות, מסורת ומצוות שניתנו מאת ה’, מפני שהאדם אינו יכול להמציא בעצמו את הדרך הרצויה לפניו.