פרק ו’ – השחתת האנושות ובחירת נח | 22 פסוקים

הרעיון המרכזי בפרק: האנושות משחיתה את דרכה ומביאה על עצמה גזרת כליה, אך בתוך המציאות המושחתת נמצא אדם אחד, נח, שבזכות צדקותו נבחר לשמר את המשכיות החיים.

• התרבות האנושות ובנות האדם – בני האדם מתרבים על פני האדמה. התורה מתארת כיצד בני האלוהים לוקחים להם נשים מכל אשר בחרו (פסוקים א’–ד’).

• הידרדרות מוסרית של האנושות – ה’ רואה כי “רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום”. הרוע מתפשט עד שהתורה מתארת את צערו של ה’ על מצב האדם (פסוקים ה’–ו’).

• ההחלטה למחות את הבריאה – בעקבות השחתת האנושות מחליט ה’ למחות את האדם ואת בעלי החיים מעל פני האדמה. אולם “ונח מצא חן בעיני ה'” (פסוקים ז’–ח’).

• צדיקותו של נח – נח מתואר כאיש צדיק ותמים בדורותיו, המתהלך עם האלוהים. התורה מציינת את שלושת בניו: שם, חם ויפת (פסוקים ט’–י’).

• השחתת הארץ והגזרה על המבול – הארץ מתמלאת חמס, וכל בשר משחית את דרכו. ה’ מודיע לנח על החלטתו להביא קץ לכל בשר ולהשחית את הארץ (פסוקים י”א–י”ג).

• הציווי לבנות תיבה – ה’ מצווה את נח לבנות תיבת עצי גופר ומוסר לו את מידותיה והוראות בנייתה. נח נדרש להכניס לתיבה את משפחתו, בעלי חיים ומזון לקיומם. ה’ מבטיח להקים עמו ברית, והפרק מסתיים: “ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה” (פסוקים י”ד–כ”ב).