פרק יב – [יש ברכה? ה’ מברך את אברהם לגוי גדול אבל אז רעב וגלות למצרים ] 20 פסוקים
בפרק י”ב מתחיל שלב חדש בתורה: לאחר שהפרקים הקודמים עסקו באנושות כולה, התורה מתמקדת באדם אחד – אברהם אבינו, שממנו עתיד לצאת עם ישראל.
הציווי “לך לך” – ה’ מצווה על אברם לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו וללכת אל הארץ אשר יראה לו. ה’ מבטיח לעשותו לגוי גדול, לברכו ולגדל את שמו, ומוסיף: “ונברכו בך כל משפחת האדמה” (פסוקים א’–ג’).
יציאת אברם לכנען – אברם יוצא מחרן בגיל 75, יחד עם שרי אשתו, לוט בן אחיו ורכושם, ומגיע לארץ כנען (פסוקים ד’–ה’).
הבטחת הארץ ובניית המזבחות – אברם עובר בשכם עד אלון מורה. ה’ מתגלה אליו ומבטיח: “לזרעך אתן את הארץ הזאת”. אברם בונה מזבח לה’, ממשיך לאזור בית אל והעי ובונה מזבח נוסף (פסוקים ו’–ט’).
הרעב והירידה למצרים – רעב כבד פוקד את ארץ כנען, ואברם יורד למצרים כדי לגור שם באופן זמני (פסוק י’).
שרי בבית פרעה – אברם חושש שהמצרים יהרגו אותו בגלל יופייה של שרי, ולכן מבקש ממנה לומר שהיא אחותו. שרי נלקחת לבית פרעה, ואברם מקבל מתנות בזכותה (פסוקים י”א–ט”ז).
מכות פרעה ויציאת אברם ממצרים – ה’ פוגע בפרעה ובביתו בנגעים גדולים בגלל שרי. פרעה מוכיח את אברם על שהסתיר שהיא אשתו, ומשלח אותו ואת שרי עם כל רכושם (פסוקים י”ז–כ’).
מסופר על שני רבנים מפורסמים מזמנים עברו, הרב אליהו הידוע בכינויו הגאון מווילנא, והרב יעקב קראנץ הידוע בכינויו המגיד מדובנא. דומה כי פעם אחת המגיד מדובנא ביקר בוילנא והלך לבקר את הגאון הדגול. הגאון ביקש מן המגיד לדרוש בפניו דרשה, שכן זו הייתה התמחותו של המגיד. “תן לי מוסר”, אמר לו הגאון. “רחמנא ליצלן שתהיה לי החוצפה להטיף מוסר לגאון הגדול מוילנא”, השיב לו המגיד שנבעת למשמע ההצעה. “לא משנה, זהו הצד החזק שלך ואני רוצה לשמוע דברי מוסר ממך“, התעקש הגאון.
וכך חשב קצת המגיד מדובנא ואז בחוסר רצון בולט נעתר לבקשת מארחו המהולל ואמר לו, “האם זו חוכמה גדולה להיות גאון היושב בוילנא ב”חדר” הקטן והמבודד שלך? צא לעולם אל בין הבריות ואז נראה איזה מין גאון תהיה”.
אכן, קל הרבה יותר להיות אדוק ומלומד בתוך גטו סגור ומבוצר מאשר בעולם החיצון שתכופות אין לו כל מודעות לתורה ולערכיה והוא אף עוין כלפיהם.
למעשה, דומה דבר זה למבחן שבפניו ניצב אברהם בפרשת השבוע. “לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך”.
פרק יג – [ירש גזל , לוט ירש כי היה דומה לאברהם אך ברכוש שלו נעשה גזל. בפרק יט לוט ירש טוב מאברהם את הכנסת אורחים] פרידת אברם ולוט והבטחת הארץ | 18 פסוקים
חזרת אברם ממצרים – אברם עולה ממצרים לנגב יחד עם שרי ולוט, כשהוא עשיר מאוד במקנה, בכסף ובזהב. הוא חוזר למקום המזבח שבנה בין בית אל לעי וקורא בשם ה’ (פסוקים א’–ד’).
המריבה בין רועי אברם לרועי לוט – גם ללוט יש צאן, בקר ואוהלים רבים. רכושם הרב אינו מאפשר להם לשבת יחד, ומתפתחת מריבה בין רועיהם. התורה מציינת שהכנעני והפריזי יושבים אז בארץ (פסוקים ה’–ז’).
הצעת הפרידה של אברם – אברם מבקש מלוט להימנע ממריבה ואומר: “כי אנשים אחים אנחנו”. הוא מציע ללוט לבחור ראשון את האזור שבו ירצה להתיישב, ואברם ילך לכיוון האחר (פסוקים ח’–ט’).
בחירת לוט בכיכר הירדן – לוט רואה שכיכר הירדן כולה מושקית היטב, “כגן ה’ כארץ מצרים”, ובוחר להתיישב בה. הוא נפרד מאברם ומתקרב לסדום, אף שאנשיה מתוארים כ־“רעים וחטאים לה’ מאד” (פסוקים י’–י”ג).
חידוש הבטחת הארץ והזרע – לאחר פרידת לוט, ה’ מצווה על אברם לשאת את עיניו לכל הכיוונים ומבטיח לתת לו ולזרעו את כל הארץ שהוא רואה, עד עולם. בנוסף, ה’ מבטיח שזרעו יהיה רב “כעפר הארץ” (פסוקים י”ד–ט”ז).
התיישבות אברם בחברון – ה’ מצווה על אברם להתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה. אברם עובר לאלוני ממרא שבחברון ובונה שם מזבח לה’ (פסוקים י”ז–י”ח).
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם