תפריט
פרק א (אחד- הקב”ה יחיד בעולמו)– בריאת העולם בששת ימי הבריאה | 31 פסוקים
פרק ב (בריאה ב”זום־אין”) השלמת הבריאה, גן עדן ובריאת האישה | 25 פסוקים
היום השביעי – השבת: השמים והארץ וכל צבאם הושלמו. ה’ שובת ביום השביעי, מברך אותו ומקדש אותו: “כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות”.
תיאור הבריאה מנקודת מבטו של האדם: התורה חוזרת ומתמקדת בבריאת האדם והעולם שסביבו. טרם צמחו צמחי השדה, משום שעדיין לא ירד גשם ולא היה אדם לעבוד את האדמה.
יצירת האדם: ה’ יוצר את האדם “עפר מן האדמה”, נופח באפיו נשמת חיים, והאדם נעשה “לנפש חיה”.
גן עדן: ה’ נוטע גן בעדן ומניח בו את האדם. בגן נמצאים עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע, ומתואר הנהר היוצא מעדן ומתפצל לארבעה נהרות.
תפקיד האדם והציווי: האדם מונח בגן “לעבדה ולשמרה”. מותר לו לאכול מכל עצי הגן, מלבד עץ הדעת טוב ורע: “כי ביום אכלך ממנו מות תמות”.
קריאת השמות לבעלי החיים: ה’ מביא את בעלי החיים אל האדם, והאדם מעניק להם שמות. עם זאת, לא נמצא לאדם “עזר כנגדו”.
בריאת האישה: ה’ מפיל תרדמה על האדם, לוקח מצלעו ובונה ממנה אישה. האדם מכיר בקשר המיוחד ביניהם ואומר: “זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי”.
פרק ה (היסטוריה) – תולדות אדם: מאדם ועד נח | 32 פסוקים
אדם – התורה חוזרת ומזכירה שהאדם נברא בדמות אלוהים, זכר ונקבה, וה’ בירך אותם. אדם מוליד את שת “בדמותו כצלמו” וחי 930 שנה.
שת ← אנוש ← קינן ← מהללאל ← ירד – התורה מונה את הדורות בזה אחר זה, ומציינת בכל דור את גיל האב בעת הולדת הבן המרכזי ואת מספר שנות חייו.
חנוך – החריג ברשימה – על שאר הדורות נאמר “וימת”, ואילו אצל חנוך נאמר: “ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים”. חנוך חי 365 שנה בלבד.
מתושלח ולמך – לאחר חנוך באים מתושלח, שחי 969 שנה – החיים הארוכים ביותר המוזכרים בתורה – ולאחריו למך.
לידת נח – למך קורא לבנו נח ומסביר: “זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'”. שמו של נח מבטא תקווה לנחמה מהקללה שנגזרה על האדמה לאחר חטא אדם הראשון.
נח ובניו – הפרק מסתיים בכך שנח, בגיל 500 שנה, מוליד את שם, חם ויפת, ובכך מכין אותנו לסיפור המבול שיבוא בהמשך.
ויחי X… ויולד את Y ← ויחי X אחרי הולידו את Y… ← ויולד בנים ובנות ← ויהיו כל ימי X… ← וימת.
אילו מטרת התורה הייתה רק למסור מידע כרונולוגי, היה אפשר בהחלט לקצר: “אדם חי 930 שנה, ובגיל 130 הוליד את שת”. החזרתיות הזאת עצמה היא חלק מהמסר. התורה מחלקת את חייו של כל אדם לשתי תקופות: עד הולדת החוליה הבאה בשושלת ← לאחר הולדתה ← סיכום כל שנותיו ← מוות.
כל אדם נכנס לסיפור מפני שהוא חוליה בהמשכיות האנושית. זו גם הסיבה שהתורה אומרת שוב ושוב “ויולד בנים ובנות” בלי לספר לנו מי הם. בסוף כל יחידה התורה חוזרת: “וימת” להדגיש לאדם שאחרי שדאגת לכל זה לדור ממשיך שהולך בדרך טובה אז עשית את שלך וסיימת את המשימה בחיים. [ אין להקשות שיש גם רשעים כמו אנוש/ תרח וכדומה כי כאשר בסוף יצא מאותו דור צדיק כמו אברהם מתרח אז יש זכות גם לתרח והבן מזכה את אביו]
פרק מא (מלך אחד)
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם