דף מא עמוד א
- רבי אליעזר אומר:כל האוחז באמה ומשתין – כאילו מביא מבול לעולם.
- כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה – כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו.
- לדעת רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל – עובר בעשה. רבי זירא חולק עליו.
- לדעת רב יהודה: דברים של חול מותר לאומרם בלשון הקודש.
- הנהגות בריאות: אכל ולא שתה – אכילתו דם, וזהו תחילת חולי מעיים. אכל ולא הלך ארבע אמות – אכילתו מרקבת, וזהו תחילת ריח רע.
מוליאר הגרוף, שותין הימנו בשבת. אנטיכי, אף על פי שהיא גרופה, אין שותין הימנה.
- מוליאר הוא כלי לחימום מים. אם גרפו ממנו את הגחלים, מותר לשתות מן המים שבו בשבת.
- אנטיכי היא כלי לחימום מים השומר על חום רב. אפילו לאחר שגרפו את גחליה, אסור לשתות מן המים שבה.
- הגמרא מבארת מהו מוליאר הגרוף, שמותר לשתות ממנו בשבת,
ומהי אנטיכי, שאף על פי שהיא גרופה אסור לשתות ממנה. במוליאר המים מבפנים והגחלים מבחוץ;
ובאנטיכי נחלקו רבה ורב נחמן בר יצחק בהגדרת הכלי.
(ה) המיחם שפינהו, לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו, אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן.
- מיחם שפינהו: מיחם שהוסר ממקור החום.
- אסור להכניס לתוכו מים צוננים כדי שיתחממו, משום איסור בישול בשבת.
- מותר להכניס מים צוננים כדי להפשירם בלבד,כלומר להביאם לחום מתון שאינו בגדר בישול.
- רב אדא בר מתנא מבאר את המשנה: מיחם שפינו ממנו מים חמים,
אין לתת לתוכו מים מועטים כדי שיתחממו, אבל מותר לתת מים מרובים כדי להפשירם. הדיון ממשיך בעמוד הבא.
דף מא עמוד ב
- רב אדא בר מתנא ואביי נחלקו כיצד לבאר את המשנה העוסקת במיחם שפינהו.
- לדעת רב אדא בר מתנא, המשנה מתיישבת עם שיטת רבי שמעון, המתיר דבר שאינו מתכוון. אף שהמים עלולים לצרף את המיחם, אין זו כוונתו.
- לדעת אביי, המשנה מתיישבת עם שיטת רבי יהודה, האוסר דבר שאינו מתכוון. לכן הוא מבחין בין מיחם שיש בו מים חמים לבין מיחם שפינו ממנו את המים.
- רב ושמואל נחלקו בדין נתינת מים למיחם בשיעור העלול לגרום לצירוף: רב אוסר ושמואל מתיר. מחלוקתם מתבארת על רקע מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בדין דבר שאינו מתכוון.