מסכת שבת, פרק ג

פרק ג׳ במסכת שבת נקרא “כירה”, והוא עוסק בעיקר בדיני בישול וחימום מאכלים בשבת ובערב שבת.

מיקום הפרק בגמרא: מדף ל״ו ע״ב ועד דף מ״ז ע״ב.

הנושאים המרכזיים בפרק

  1. שהייה על גבי כירה – באילו תנאים מותר להשאיר תבשיל על האש מערב שבת.
  2. גרופה וקטומה – ההבדל בין כירה שהוציאו ממנה את הגחלים לבין כירה שכיסו את גחליה באפר.
  3. החזרת תבשיל לכירה – מתי מותר להחזיר בשבת תבשיל שהוסר מן האש.
  4. חימום מים בשבת – דיני נתינת מים חמים וקרים לתוך כלי ראשון וכלי שני.
  5. מוקצה וטלטול כלים – דינים הנוגעים לכלים ולחפצים בשבת.
דף מא עמוד א
  • רבי אליעזר אומר:כל האוחז באמה ומשתין – כאילו מביא מבול לעולם.
  • כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה – כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו.
  • לדעת רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל – עובר בעשה. רבי זירא חולק עליו.
  • לדעת רב יהודה: דברים של חול מותר לאומרם בלשון הקודש.
  • הנהגות בריאות: אכל ולא שתה – אכילתו דם, וזהו תחילת חולי מעיים.  אכל ולא הלך ארבע אמות – אכילתו מרקבת, וזהו תחילת ריח רע.

מוליאר הגרוף, שותין הימנו בשבת. אנטיכי, אף על פי שהיא גרופה, אין שותין הימנה.
  • מוליאר הוא כלי לחימום מים. אם גרפו ממנו את הגחלים, מותר לשתות מן המים שבו בשבת.
  • אנטיכי היא כלי לחימום מים השומר על חום רב. אפילו לאחר שגרפו את גחליה, אסור לשתות מן המים שבה.

  • הגמרא מבארת מהו מוליאר הגרוף, שמותר לשתות ממנו בשבת,
    ומהי אנטיכי, שאף על פי שהיא גרופה אסור לשתות ממנה. במוליאר המים מבפנים והגחלים מבחוץ;
    ובאנטיכי נחלקו רבה ורב נחמן בר יצחק בהגדרת הכלי.


(ה) המיחם שפינהו, לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו, אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן.
  • מיחם שפינהו: מיחם שהוסר ממקור החום.
  • אסור להכניס לתוכו מים צוננים כדי שיתחממו, משום איסור בישול בשבת.
  • מותר להכניס מים צוננים כדי להפשירם בלבד,כלומר להביאם לחום מתון שאינו בגדר בישול.

  • רב אדא בר מתנא מבאר את המשנה: מיחם שפינו ממנו מים חמים,
    אין לתת לתוכו מים מועטים כדי שיתחממו, אבל מותר לתת מים מרובים כדי להפשירם. הדיון ממשיך בעמוד הבא.
דף מא עמוד ב
  • רב אדא בר מתנא ואביי נחלקו כיצד לבאר את המשנה העוסקת במיחם שפינהו.
  • לדעת רב אדא בר מתנא, המשנה מתיישבת עם שיטת רבי שמעון, המתיר דבר שאינו מתכוון. אף שהמים עלולים לצרף את המיחם, אין זו כוונתו.
  • לדעת אביי, המשנה מתיישבת עם שיטת רבי יהודה, האוסר דבר שאינו מתכוון. לכן הוא מבחין בין מיחם שיש בו מים חמים לבין מיחם שפינו ממנו את המים.
  • רב ושמואל נחלקו בדין נתינת מים למיחם בשיעור העלול לגרום לצירוף: רב אוסר ושמואל מתיר. מחלוקתם מתבארת על רקע מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בדין דבר שאינו מתכוון.