מסכת יבמות, פרק ג

פרק ג׳ במסכת יבמות נקרא “ארבעה אחין”.

מיקום הפרק בגמרא: מתחיל בדף כ״ו ע״א ומסתיים בדף ל״ה ע״ב.

הנושאים המרכזיים בפרק:

  1. ארבעה אחים ושתי אחיות – דיני ייבום וחליצה כאשר שני אחים נשואים לשתי אחיות ומתו ללא בנים.
  2. אחות זקוקתו – האם מותר לאדם לייבם אישה כאשר אחותה זקוקה אף היא לייבום ממנו.
  3. זיקה – מעמדה ההלכתי של היבמה לפני הייבום או החליצה.
  4. מאמר ביבמה – מעשה קידושין מדרבנן שעושה היבם ביבמתו, והשפעתו על דיני הייבום.
  5. ספק קידושין וספק גירושין – כיצד ספק במעמד האישה משפיע על חובת הייבום והחליצה.
  6. יבמה מעוברת – דיני ייבום וחליצה כאשר היבמה בהיריון, והשלכות לידת הוולד.
דף כו עמוד א – תחילת פרק ג

(א) ארבעה אחין, שנים מהן נשואים שתי אחיות, ומתו הנשואים את האחיות, הרי אלו חולצות ולא מתיבמות. ואם קדמו וכנסו, יוציאו. רבי אליעזר אומר, בית שמאי אומרים יקיימו, ובית הלל אומרים יוציאו.
  • ארבעה אחים, שניים מהם נשואים לשתי אחיות. שני האחים הנשואים מתו ללא בנים, ושתי האחיות נפלו לייבום לפני שני האחים שנותרו.
  • שתיהן חולצות ולא מתייבמות, משום שכל אחת מהן זקוקה לשני האחים, ואסור לייבם אחות זקוקתו.
  • אם האחים הקדימו וייבמו את האחיות, לדעת תנא קמא עליהם להוציאן. רבי אליעזר מביא מחלוקת: לדעת בית שמאי יקיימו אותן, ולדעת בית הלל יוציאו.


(ב) היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה, אסור בה ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהן. איסור מצוה ואיסור קדושה, חולצת ולא מתיבמת.
  • אם אחת האחיות אסורה על אחד האחים משום איסור ערווה, היא אינה זקוקה לו לייבום, ולכן הוא רשאי לייבם את אחותה.
  • האח השני, ששתי האחיות זקוקות לו, אסור לייבם את שתיהן.
  • אם האיסור הוא רק איסור מצווה או איסור קדושה, האישה עדיין זקוקה לחליצה, ולכן חולצת ולא מתייבמת.


(ג) היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה, והשניה אסורה על זה איסור ערוה, האסורה לזה מותרת לזה, והאסורה לזה מותרת לזה. זו היא שאמרו, אחותה כשהיא יבמתה, או חולצת או מתיבמת.
  • אם כל אחת משתי האחיות אסורה משום ערווה על אח אחר, כל אחת מהן זקוקה רק לאח שמותר בה.
  • במקרה כזה כל אח רשאי לחלוץ או לייבם את האחות המותרת לו, ואין איסור אחות זקוקתו, משום שהאחות האחרת אינה זקוקה לו.
דף כו עמוד ב

  • שלוש אחיות יבמות שנפלו בזו אחר זו לפני שני אחים יבמים.
  • לדעת רב: זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת, והאמצעית צריכה חליצה משניהם.
  • לדעת שמואל – אפשרות ראשונה: זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת, והאמצעית צריכה חליצה מאחד מהם בלבד.
  • לדעת שמואל – אפשרות שנייה: אחד האחים חולץ לכל שלוש האחיות.
דף ל עמוד א

(ו) שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית. מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת, הראשונה יוצאה משום אחות אשה ושניה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת, נכרית חולצת ולא מתייבמת.
  • שלושה אחים: שניים נשואים לשתי אחיות, והשלישי נשוי לאישה אחרת (נכרית).
  • אחד מבעלי האחיות מת, והאח הנשוי לנכרית ייבם את אשתו. לאחר מכן מת גם הוא, ושתי נשותיו נפלו לפני האח השלישי.
  • האחות הראשונה פטורה מייבום ומחליצה משום שהיא אחות אשתו של האח שנותר. הנכרית פטורה משום שהיא צרת ערווה.
  • אם האח הנשוי לנכרית עשה ביבמה רק מאמר ולא ייבם אותה, הנכרית חולצת ולא מתייבמת, משום שמאמר אינו יוצר נישואין גמורים.

  • רב נחמן מדייק מהמשנה ש“אין זיקה ואפילו באח אחד” – אין רואים את היבמה הזקוקה לייבום כאילו כבר הייתה נשואה ליבם.

שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית. מת הנשוי נכרית, וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת, הראשונה יוצאת משום אחות אשה ושניה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת, נכרית חולצת ולא מתייבמת.
  • שלושה אחים: שניים נשואים לשתי אחיות והשלישי נשוי לנכרית. האח הנשוי לנכרית מת, ואחד מבעלי האחיות ייבם את הנכרית ולאחר מכן מת.
  • שתי נשותיו נופלות לפני האח שנותר. האחות אסורה עליו משום אחות אשתו, והנכרית פטורה משום צרת ערווה.
  • אם עשה בנכרית רק מאמר ולא ייבם אותה, הנכרית חולצת ולא מתייבמת.

  • המשנה השנייה מיותרת לכאורה, שכן דינה נלמד בקל וחומר מהמשנה הראשונה.
    הגמרא מבארת שהמשנה השנייה נשנתה תחילה, והמשנה הראשונה הוקדמה לה משום חידושה, ו“משנה לא זזה ממקומה”.

(ז) שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית. מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו, ומתה אשתו של שני, ואחר כך מת נשוי נכרית, הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.
  • אחד מבעלי האחיות מת, והאח הנשוי לנכרית ייבם את אשתו.
  • לאחר מכן מתה אשתו של האח השני, ורק אחר כך מת האח שייבם.
  • אף שכעת האישה אינה אחות אשתו של האח שנותר, היא אסורה עליו לעולם, משום שכבר נאסרה עליו בשעת הנפילה הראשונה.

  • לדעת רב:
    “כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה ‘יבמה יבא עליה’ – הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה”.
    הגמרא מבארת מהו החידוש בדין זה לעומת המשנה השלישית, ומדגישה שגם אם הייתה היבמה ראויה לייבום אצל אח אחר, אין הדבר מתיר אותה לאח שנאסרה עליו בשעת הנפילה.

שלשה אחים, שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית. גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת נשוי נכרית,
וכנסה המגרש ומת. זו היא שאמרו: וכולן שמתו או נתגרשו, צרותיהן מותרות.
  • אחד מבעלי האחיות גירש את אשתו, ולאחר מכן מת האח הנשוי לנכרית.
  • האח המגרש ייבם את הנכרית ולאחר מכן מת, והנכרית נפלה לייבום לפני האח הנשוי לאחות גרושתו.
  • הנכרית מותרת בייבום, משום שהגירושין קדמו לנפילת הנכרית לייבום, ולכן לא הייתה עליה זיקת צרת ערווה.

  • רב אשי מדייק מהמשנה ש“יש זיקה אפילו בתרי אחי” – אפילו כשיש שני אחים הראויים לייבום, יש לזיקה משמעות הלכתית.
    הגמרא דנה כיצד מתיישבת מסקנה זו עם דברי רב נחמן במשנה הראשונה.
דף ל עמוד ב

  • הגמרא ממשיכה לברר את המחלוקת בין רב נחמן לרב אשי בדין זיקה, ואת משמעות סדר האירועים של מיתה וגירושין.

(ח) וכולן שהיו בהן קידושין או גירושין בספק, הרי אלו הצרות חולצות ולא מתייבמות. כיצד ספק קידושין? זרק לה קידושיה, ספק קרוב לו ספק קרוב לה, זהו ספק קידושין. ספק גירושין? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן,
יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, זהו ספק גירושין.
  • המשנה עוסקת בחמש עשרה העריות שנזכרו בתחילת המסכת, כאשר קיים ספק אם היו קידושין או גירושין תקפים.
  • במקרה כזה הצרות חולצות ולא מתייבמות, מפני שקיים ספק אם הן צרות ערווה הפטורות מייבום.
  • ספק קידושין: אדם זרק לאישה כסף קידושין, ואין ידוע אם נפל קרוב אליו או קרוב אליה.
  • ספק גירושין: המשנה מונה שלושה מקרים של גט שיש בו פגם: גט בכתב ידו ללא עדים, גט שיש בו עדים ללא זמן, וגט שיש בו זמן ועד אחד בלבד.

  • חמש עשרה עריות – אם היו בהן קידושין או גירושין בספק, הצרות צריכות חליצה אך אינן מתייבמות.
  • דוגמה לספק קידושין:
    זרק לה קידושין, ספק קרוב לו ספק קרוב לה.
    הגמרא דנה מדוע המשנה אינה מביאה דוגמה זו גם לספק גירושין, והדיון נמשך בדף הבא.