דף יז עמוד א
(א) כיצד הרגל מועדת? לשבר בדרך הילוכה. הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר. היתה מבעטת, או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים, משלם חצי נזק. דרסה על הכלי ושברתו, ונפל על כלי ושברו, על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק. התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל קשור ברגליו, או שהיה מהדס ומשבר את הכלים, משלם חצי נזק.
- נזקי רגל: בהמה שהולכת כדרכה ושוברת כלים תוך כדי הליכתה, בעליה חייב לשלם נזק שלם, משום שזו דרכה הרגילה של הבהמה.
- בהמה מבעטת: אם הבהמה בועטת ושוברת כלים, משלם בעליה חצי נזק.
- צרורות: אם הבהמה מתיזה אבנים או עפר מתחת לרגליה, והם שוברים כלים, משלם בעליה חצי נזק, אף שהדבר אירע במהלך הליכתה הרגילה.
- כלי שנפל על כלי: בהמה שדרסה על כלי ושברה אותו, והכלי הראשון נפל על כלי אחר ושברו, משלמים נזק שלם על הכלי הראשון וחצי נזק על הכלי השני.
- תרנגולים: גם תרנגולים מועדים להזיק בהליכתם הרגילה. אולם אם היה חוט או דבר אחר קשור לרגליהם, או שהיו מדדים ושוברים כלים, המשנה מחייבת חצי נזק.
- המשנה הראשונה בפרק שני פותחת בדיני “רגל” – נזק שהבהמה גורמת במהלך הליכתה הרגילה.
דף יז עמוד ב
- הגמרא דנה בכפילות שיש לכאורה בלשון המשנה: “כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה” ו“הבהמה מועדת להלך כדרכה”.
- צרורות: לדעת חכמים, בהמה שהיתה מהלכת כדרכה והתיזה צרורות והזיקה, אף שדרכה לעשות כן, משלם בעליה חצי נזק, וכך היא הלכה למשה מסיני. סומכוס חולק וסובר שמשלם נזק שלם, כדין שאר נזקי רגל.
- לדעת רבא, עגלה המושכת קרון על גבי כלים ושברתם, משלמים הבעלים נזק שלם מדין רגל. אולם אם התיז הקרון צרורות ושברו כלים, משלמים הבעלים חצי נזק מדין צרורות.
- לדעת רבה, אם אדם זרק כלי מראש הגג, ובא אדם אחר ושבר אותו במקל לפני שנפל לקרקע, השני פטור. רבא מסתפק בדין זה.
