תפריט
(א) אמר להם הממנה, באו והפיסו, מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה אברים לכבש, הראש והרגל, ושתי הידים, העקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי דפנות, הקרבים, והסלת, והחבתים, והיין. הפיסו, זכה מי שזכה.
(ב) אמר להם הממנה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר, ברקאי. מתיא בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח. עד שהוא בחברון, והוא אומר, הין.
(ג) אמר להם, צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים. והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית. וארבע לשכות היו שם, אחת לשכת הטלאים, ואחת לשכת החותמות, ואחת לשכת בית המוקד, ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.
(ד) נכנסו ללשכת הכלים, והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. השקו את התמיד בכוס של זהב. אף על פי שהוא מבקר מבערב, מבקרין אותו לאור האבוקות.
(ה) מי שזכה בתמיד, מושכו והולך לבית המטבחים, ומי שזכו באברים הולכין אחריו. בית המטבחים היה לצפונו של מזבח, ועליו שמנה עמודים ננסין, ורביעית של ארז על גביהן, ואנקליות של ברזל היו קבועין בהן, ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד, שבהן תולין. ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים.
(ו) מי שזכה בדשון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין, וארבעה כלים בידם, הטני והכוז ושני מפתחות. הטני דומה לתרקב גדול של זהב, מחזיק קבין וחצי. והכוז דומה לקיתון גדול של זהב. ושני מפתחות, אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון.
(ז) בא לו לפשפש הצפוני. ושני פשפשין היו לו לשער הגדול, אחד בצפון ואחד בדרום. שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו הוא מפרש על ידי יחזקאל: ויאמר אלי ה׳ השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה׳ אלהי ישראל בא בו והיה סגור (יחזקאל מ״ד:ב׳). נטל את המפתח ופתח את הפשפש, נכנס לתא, ומן התא אל ההיכל, עד שהוא מגיע לשער הגדול. הגיע לשער הגדול, העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו. לא היה שוחט השוחט, עד ששומע קול שער הגדול שנפתח.
(ח) מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול המגרפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצלצל. מיריחו היו שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעים קול השופר. ויש אומרים, אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים. מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת. אמר רבי אליעזר בן דגלאי, עזים היו לבית אבא בהר מכור, והיו מתעטשות מריח פטום הקטרת.
(ט) מי שזכה בדשון מזבח הפנימי, נכנס ונטל הטני והניחו לפניו, והיה חופן ונותן לתוכו, ובאחרונה כבד את השאר לתוכו והניחו ויצא. מי שזכה בדשון המנורה, נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים, מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן. מצאן שכבו, מדשנן ומדליקן מן הדולקים, ואחר כך מדשן את השאר. ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות, שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות. והניח את הכוז על מעלה שניה ויצא.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם