סימן: יום טוב – עושים יום טוב בשבת כאשר יש ברית מילה.
(א) רבי אליעזר אומר, אם לא הביא כלי מערב שבת, מביאו בשבת מגלה. ובסכנה, מכסהו על פי עדים. ועוד אמר רבי אליעזר, כורתין עצים לעשות פחמין ולעשות כלי ברזל. כלל אמר רבי עקיבא, כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, ושאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת.
משנה כפשוטה– תינוק שנולד ביום השבת, מלים אותו ביום השמיני לשבת האחרת. ואע”פ שכל עשית פצע וחבורה אסורה בשבת, התורה אמרה ‘וביום השמיני ימול בשר ערלתו’ ומן התיבה היתירה ‘ביום’ , שלא נאמר ‘ובשמיני’ סתם , דרשו חכמים שכל תינוק נימול ביום השמיני אף שהדבר כרוך בעשית מלאכה בשבת.
הנידון במשנה הבאה הוא לגבי ‘מכשירי המילה’ האם גם הם דוחים את השבת :
רבי אליעזר אומר- לא רק המילה עצמה דוחה את השבת, אלא גם כל ‘מכשיריה’ דוחים את השבת, ובכלל זה כל דבר שבלעדיו אי אפשר לקיים את המילה.
רבי עקיבא אומר- כל מלאכה שהיה אפשר לעשותה מערב שבת ולא עשו אותה אינה דוחה את השבת אפילו אם מחמת כן לא תתקיים המילה בזמנה.
(ב) עושין כל צרכי מילה בשבת, מוהלין, ופורעין, ומוצצין, ונותנין עליה אספלנית וכמון. אם לא שחק מערב שבת, לועס בשניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן מערב שבת, ינתן זה בעצמו וזה בעצמו. ואין עושין לה חלוק לכתחלה, אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת, כורך על אצבעו ומביא, ואפלו מחצר אחרת.
משנה כפשוטה– הכל מודין שעושין את כל צרכי המילה בשבת, בין את כל חלקי המצווה עם כל פרטיה, ובין את המלאכות הנעשות לרפואת התינוק אחרי מילתו, שהרי אותם לא היה אפשר לעשות מערב שבת.
(ג) מרחיצין את הקטן, בין לפני המילה ובין לאחר המילה, ומזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי. רבי אלעזר בן עזריה אומר, מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר: ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים (בראשית ל״ד:כ״ה). ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת, ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס.
משנה כפשוטה– רחיצת הגוף במים חמים אסורה היא בשבת, אפילו אם כבר הוחמו המים מערב שבת, מפני שאותם ‘בלנים’ המטפלים במרחצאות היו עוברים על איסור בישול ומחממים מים בשבת עצמה, והיו אומרים לציבור שכבר חיממו אותם מערב שבת. על כן גזרו חכמים שאין רוחצים כלל במים חמים בשבת , אפילו אם הוחמו מערב שבת.
אע”פ שרחיצה אסורה בשבת, מרחיצין את הקטן הנימול ככל הנצרך לבריאותו. בין לפני המילה כדי שיתחזק גופו לקראת המילה ובין לאחר המילה שכן בזמניהם היה בזה משום סכנה אם לא היו רוחצים. ואולם לא כדרכו אלא רק מזלפין עליו שדי בכך כדי שלא יבוא לידי סכנה ודווקא ביד ולא בכלי מאותו טעם שמצד רפואתו אין צורך ויש לשנות ככל האפשר מדרך הרחיצה הרגילה.
(ד) מי שהיו לו שתי תינוקות, אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, חיב. אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, רבי אליעזר מחיב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
(ה) קטן נמול לשמנה, לתשעה, ולעשרה, ולאחד עשר, ולשנים עשר, לא פחות ולא יותר. הא כיצד. כדרכו, לשמנה. נולד לבין השמשות, נמול לתשעה. בין השמשות של ערב שבת, נמול לעשרה. יום טוב לאחר השבת, נמול לאחד עשר. שני ימים טובים של ראש השנה, נמול לשנים עשר. קטן החולה, אין מוהלין אותו עד שיבריא.
(ו) אלו הן ציצין המעכבין את המילה, בשר החופה את רב העטרה. ואינו אוכל בתרומה. ואם היה בעל בשר, מתקנו מפני מראית העין. מל ולא פרע את המילה, כאלו לא מל.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם