תפריט
(א) ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו.
(ב) בארבעה פרקים העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פרות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר: היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים ל״ג:ט״ו). ובחג נדונין על המים.
(ג) על ששה חדשים השלוחין יוצאין, על ניסן מפני הפסח, על אב מפני התענית, על אלול מפני ראש השנה, על תשרי מפני תקנת המועדות, על כסלו מפני חנכה, ועל אדר מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קים, יוצאין אף על איר מפני פסח קטן.
(ד) על שני חדשים מחללין את השבת, על ניסן ועל תשרי, שבהן השלוחין יוצאין לסוריא, ובהן מתקנין את המועדות. וכשהיה בית המקדש קים, מחללין אף על כלן מפני תקנת הקרבן.
(ה) בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל, מחללין עליו את השבת, רבי יוסי אומר, אם נראה בעליל, אין מחללין עליו את השבת.
(ו) מעשה שעברו יותר מארבעים זוג, ועכבן רבי עקיבא בלוד. שלח לו רבן גמליאל, אם מעכב אתה את הרבים, נמצאת מכשילן לעתיד לבא.
(ז) אב ובנו שראו את החדש, ילכו. לא שמצטרפין זה עם זה, אלא שאם יפסל אחד מהן, יצטרף השני עם אחר. רבי שמעון אומר, אב ובנו וכל הקרובין, כשרין לעדות החדש. אמר רבי יוסי, מעשה בטוביה הרופא, שראה את החדש בירושלים, הוא ובנו ועבדו משחרר, וקבלו הכהנים אותו ואת בנו, ופסלו את עבדו. וכשבאו לפני בית דין, קבלו אותו ואת עבדו, ופסלו את בנו.
(ח) אלו הן הפסולין, המשחק בקביא, ומלוי ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית, ועבדים. זה הכלל, כל עדות שאין האשה כשרה לה, אף הן אינן כשרים לה.
(ט) מי שראה את החדש ואינו יכול להלך, מוליכין אותו על החמור, אפלו במטה. ואם צודה להם, לוקחין בידם מקלות. ואם היתה דרך רחוקה, לוקחין בידם מזונות, שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש, שנאמר: אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם במועדם (ויקרא כ״ג:ד׳).
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם