תפריט
(א) החליל חמשה וששה. זהו החליל של בית השואבה, שאינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. אמרו, כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו.
דף נ עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם יש לגרוס במשנה בית השואבה (מלשון ‘ושאבתם מים בששון’) או בית החשובה (מלשון ‘מצוה חשובה’).
* לדעת רב יוסף: יש מחלוקת תנאים אם החליל דוחה שבת ויום טוב בשיר של קרבן (ונחלקו אם עיקר שירה בכלי או בפה), אך בשיר של בית השואבה לדעת כולם לא דוחה.
* נחלקו התנאים אם כלי שרת העשוי מעץ כשר. (ובגמרא מובאים כמה אפשרויות לבאר את שורש מחלוקתם).
* האבוב (שמימות משה) שבמקדש היה עשוי מעץ ללא ציפוי זהב.
* הגמרא מביאה כאפשרות שנחלקו התנאים אם מנורה העשויה מעץ כשרה (ומחלוקתם נובעת מהמחלוקת אם יש לדרוש את התורה במידת ‘כלל ופרט’ או במידת ‘ריבוי ומיעוט’).
(ב) במוצאי יום טוב הראשון של חג, ירדו לעזרת נשים, ומתקנין שם תקון גדול. ומנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהן, וארבעה סלמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפרחי כהנה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לג, שהן מטילין לכל ספל וספל.
(ג) מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהן מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין, ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה.
(ד) חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות. והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים, שעליהן לויים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה. ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושתי חצוצרות בידיהן. קרא הגבר, תקעו והריעו ותקעו. הגיעו למעלה עשירית, תקעו והריעו ותקעו. הגיעו לעזרה, תקעו והריעו ותקעו. היו תוקעין והולכין, עד שמגיעין לשער היוצא מזרח. הגיעו לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהן למערב, ואמרו, אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה׳ ופניהם קדמה, והמה משתחוים קדמה לשמש, ואנו ליה עינינו. רבי יהודה אומר, היו שונין ואומרין, אנו ליה, וליה עינינו.
דף נב עמוד א (52=7 – שבע שמות ליצר הרע)
* מה המקור שהגמרא מביאה שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול?(ההספד באחרית הימים- “וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד”)
* ההספד לעתיד לבוא -על איזה מאורע נעשה אותו הספד? ( על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג לפני שתבוא הגאולה השלימה על ידי משיח בן דוד, וחד [ואחד מהם] אמר: הספד זה הוא על יצר הרע שנהרג)
* לשיטה שההספד בעתיד לבוא על יצר הרע, מדוע יש הספד הרי זה יום שמחה? לעתיד לבא הרשעים יבכו ויתמהו איך לא הצליחו להתגבר על יצר הרע.
* יצר הרע – בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה.
* מהם שבעה השמות של יצר הרע? (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני).
* יצר הרע מתגרה בתלמידי חכמים יותר מבכולם.
* מה המקור “כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו”? (אביי ששמע איש ואישה שקבעו ביניהם..)
דף נב עמוד ב
* יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב”ה שעוזר לו אינו יכול לו.
* אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) משכהו לבית המדרש.
* יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא.
* אבר קטן יש לו לאדם – מרעיבו שבע, משביעו רעב.
* מהם הארבעה שמתחרט עליהן הקב”ה שבראם? (גלות, כשדים, ישמעאלים, יצר הרע)
* הגמרא מביאה פסוקים המלמדים שזכויות בני אדם ועוונותיהם הם ביד ה’.
* הגמרא מבארת מי הם “ארבעה חרשים” ומי הם “שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם” המוזכרים בפסוקים.
(ה) אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה. בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות במקדש, שלש לפתיחת שערים, ותשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים. ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע. ובערב שבת היו מוסיפין עוד שש, שלש להבטיל העם ממלאכה, ושלש להבדיל בין קדש לחל. ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה, שלש לפתיחת שערים, שלש לשער העליון, ושלש לשער התחתון, ושלש למלוי המים, ושלש על גבי מזבח, תשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים, ותשע למוספין, שלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קדש לחל.
(ו) יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים, ואילים שנים, ושעיר אחד. נשתירו שם ארבעה עשר כבשים לשמנה משמרות. ביום הראשון, ששה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד. בשני, חמשה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד. בשלישי, ארבעה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד. ברביעי, שלשה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד. בחמשי, שנים מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד. בששי, אחד מקריב שנים, והשאר אחד אחד. בשביעי, כלן שוין. בשמיני, חזרו לפיס כברגלים. אמרו, מי שהקריב פרים היום, לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה.
(ז) בשלשה פרקים בשנה היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים ובחלוק לחם הפנים. בעצרת אומרים לו, הילך מצה הילך חמץ. משמר שזמנו קבוע, הוא מקריב תמידין, נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור, ומקריב את הכל. יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה, היו כל המשמרות שוות בחלוק לחם הפנים.
(ח) חל להיות יום אחד להפסיק בינתים, משמר שזמנו קבוע, היה נוטל עשר חלות, והמתעכב נוטל שתים. ובשאר ימות השנה, הנכנס נוטל שש, והיוצא נוטל שש. רבי יהודה אומר, הנכנס נוטל שבע, והיוצא נוטל חמש. הנכנסין חולקין בצפון, והיוצאין בדרום. בלגה לעולם חולקת בדרום, וטבעתה קבועה, וחלונה סתומה.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם