הלכות יום כיפור

דיני יום הכיפורים מאפשרים לאדם לקיים את מהות היום, שהיא תיקון המעשים וחזרה בתשובה. ויש בהם שלושה חלקים:
א. כל הקשור להכנת היום, כלומר דיני ערב יום כיפור: מסימן תר״ד עד סימן תר״י.
ב. כל האסור ביום קדוש זה: מסימן תרי״א עד סימן תרי״ח.
ג. דיני תפילות יום כיפור: מסימן תרי״ט עד סימן תרכ״ד. 

(שולחן ערוך כפשוטו סימן תרד)

סימן תרד – סדר ערב יום כפור, ובו ב׳ סעיפים

(א) מצוה לאכל בערב יום כפור ולהרבות בסעדה. 

הגה: ואסור להתענות בו אפלו תענית חלום (מהרי״ל), ואם נדר להתענות בו עין לעיל סימן תק״ע (סעיף ב׳).

משנה ברורה- מצוה לאכול וכו׳ – דכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב היה לו לכתוב בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם עד ערב וכו׳ ומדכתיב ועניתם וכו׳ בתשעה לחודש משמע שיתענו בתשעה ובאמת יוה״כ אינו אלא בעשרה לחודש וקבלו חז״ל דאדרבא מצוה מן התורה לאכול בעיו״כ ורצה הקב״ה ליתן שכר בעד האכילה כאלו התענו שאינו דומה מצוה שיש בו צער כמו שאמרו לפום צערא אגרא אילו כתב בט׳ לחודש תאכלו לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו ע״י אכילה ולכן שינה הכתוב וכתב מצות אכילה בלשון תענית שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקב״ה כאילו היה תענית כדי ליתן שכר כמקיים מצוה בצער עינוי ויש לאדם למעט בלימודו בעיה״כ כדי לאכול ולשתות

(ב) אין נופלים על פניהם בערב יום הכפורים.

{הגה: גם אין אומרים למנצח ומזמור לתודה (מנהגים); גם אין אומרים קדם עלות השחר הרבה סליחות; ויש מקומות נוהגים להרבות בסליחות, והכל לפי המנהג. ולענין אמירת אבינו מלכנו בערב יום כפור יש בו מחלקת בין אחרונים, ומנהג עירי שלא לאמרו כי אם כשחל יום כפור בשבת שאין אומרים בו אבינו מלכנו, אז אומרים אותו ערב יום כפור שחרית.}

סימן תרה : מנהג כפרות בערב יום כפור, ובו סעיף אחד

(א) מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כפורים לשחט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, יש למנע המנהג.

הגה: ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה, וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים, וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות, כי הוא מנהג ותיקין. ונוהגין לקח תרנגול זכר לזכר, ולנקבה לוקחין תרנגלת (בית יוסף בשם תשב״ץ), ולוקחין למעברת ב׳ תרנגולים אולי תלד זכר; ובוחרין בתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיהו א, יח) ונהגו לתן הכפרות לעניים, או לפדותן בממון שנותנים לעניים (מהרי״ל). ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה, והכל מנהג יפה. ויש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו עליו. וסמך ידיו עליו, דמות הקרבן; וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור).

משנה ברורה:

(א) יש למנוע המנהג – משום חשש דרכי האמורי.

(ב)מנהג וותיקין – ויחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה הכל היה ראוי לבוא עליו וע״י תשובתו הקב״ה מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמתו בעוף הזה וכן כתבו הראשונים טעם הקרבן הבא על השוגג..או שיסבבו על ראשיהם במעות ותחשב להם לצדקה שלא יהיו נכשלין באיסור נבילה ח״ו.

  • למה עושים כפרות דווקא על תרנגול ולא על כבש ? ( נקרא גבר התרנגול, סיבה שניה הוא יותר מצוי )

סימן תרו– שיפייס אדם חברו בערב יום כפור, ובו ד׳ סעיפים

(א) עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שיפיסנו; אפלו לא הקניטו אלא בדברים, צריך לפיסו; ואם אינו מתפיס בראשונה, יחזר וילך פעם שניה ושלישית, ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים, ואם אינו מתפיס בשלשה פעמים אינו זקוק לו. {מיהו יאמר אחר כך לפני י׳ שבקש ממנו מחילה (מרדכי דיומא ומהרי״ל);} ואם הוא רבו, צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפיס. {הגה: והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול (מהרי״ל), אם לא שמכון לטובת המבקש מחילה (גמרא דיומא); ואם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו (מרדכי וסמ״ג והגה״מ פ״ב מהלכות תשובה ומהרי״ו).}

(ב) אם מת אשר חטא לו, מביא י׳ בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו. {ונהגו לבקש מחילה בערב יום כפור (מרדכי דיומא).}

(ג) תקנת קדמונינו וחרם, שלא להוציא שם רע על המתים.

(ד) יכול לטבל וללקות מתי שירצה, רק שיהיה קדם הלילה; ואינו מברך על הטבילה. {הגה: ואין צריך לטבל רק פעם אחת, בלא ודוי, משום קרי; והוא הדין דהטלת תשעה קבין מים נמי מהני (מהרי״ו וכל בו ותשב״ץ). מי שמת לו מת בין ראש השנה ליום הכפורים, מתר לרחץ ולטבל בערב יום כפור, דיום כפור מבטל שבעה (מהרי״ל הלכות שמחות), אף על פי שנהגו שלא לרחץ כל שלשים, טבילת מצוה מתר (דעת עצמו).}

סימן תרז- סדר הוידוי במנחה בערב יום כפור, ובו ו׳ סעיפים

(א) צריך להתודות במנחה קדם סעדה המפסקת. {הגה: ויחיד אומרו אחר שגמר תפלתו, ושליח צבור אומרו ביום כפור בתוך התפלה (טור).}

(ב) אין צריך לפרט החטא; ואם רצה לפרט, הרשות בידו; ואם מתודה בלחש, נכון לפרט החטא. {הגה: אבל כשמתפלל בקול רם, או שליח צבור כשחוזר התפלה, אין לפרט החטא; ומה שאומרים על חטא בסדר א׳ ב׳ לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנסח התפלה (דברי עצמו).}

(ג) צריך להתודות מעמד; ואפלו כי שמע ליה משליח צבור והוא התודה כבר, צריך לעמד. {הגה: ויחזר ויתודה עם השליח צבור (ר״ן פ״ב דראש השנה). ועקר הודוי הוא אבל אנחנו חטאנו (טור).}

(ד) עונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר, ולא שנה עליהם, אפלו הכי יכול לחזר ולהתודות עליהם.

(ה) בתפלת מנחת ערב יום הכפורים אינו חותם בודוי שאחריה. {הגה: ואין השליח צבור מחזיר הודוי במנחה, אלא מתפלל שמונה עשרה כבשאר ימות השנה (טור ומרדכי עססי׳ תרי״ד); ואין אומרים אבינו מלכנו (עין ססי׳ תר״ד) וכל שכן תחנון.}

(ו) כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפלת המנחה, שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעברות שבידו. {הגה: ונהגו שהנלקה אומר ודויים בשעה שנלקה, והמלקה אומר: והוא רחום יכפר עון וגו׳, שלשה פעמים שהם ל״ט תבות כנגד ל״ט מכות (מנהגים); ונהגו להלקות ברצועה כל דהו, דאינו רק זכרון למלקות; ויקח רצועה של עגל, על דרך שנאמר: ידע שור קונהו (ישעיהו א, ג) (כל בו); והנלקה לא יעמד, ולא ישב, רק מטה (מנהגים) פניו לצפון ואחוריו לדרום (מהרי״ל). יום הכפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו, אבל המבעט בו ומחשב בלבו: מה מועיל לי יום כפור זה, אינו מכפר לו (רמב״ם פ״ג מהלכות שגגות).}