“שבזה משפט הבחירה והרשות נתונה לכל אדם למשול ברוח תאותו שבלבו ולכבוש יצרו” (בעל התניא פרק יד)

כשהמוח שולט על המערכת, הכל עובד נכון, אסור שהלב ישלוט, כמ”ש “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, אלא צריך שהמוח ישלוט, לכן הוא נקרא מוח מלשון מוחה, הוא מוחה בלב, כל פעם שהלב מעלה איזה רצון פסול, הוא משתיק אותו מיד. 

כל יהודי אם הוא ירצה דהיינו אם הוא יפעיל את הכחות שה’ נתן לו, הוא יכול להנצל מפגם הדיבור, מפגם האכילה, מפגם השקר, מאונאת דברים וכיוצא בזה, השאלה אם הוא רוצה או לא. אצל הבעל שם טוב היה כלל- אין אצל יהודי מושג ‘לא יכול’, המושג ‘ לא יכול’ הוא שקר, יהודי הוא כל יכול, השאלה היא אם הוא רוצה או לא רוצה. אם הוא לא רוצה, אי אפשר להכריח אותו בכח, אבל אם הוא רוצה הוא יכול, כיוון שאין הקב”ה מעמיד אדם בניסיון אלא אם כן הוא יכול לעמוד בו. כלומר שיהודי נמצא בניסיון, זה בגלל השליחות שלו, ואם הוא לא עומד בניסיון, זה בגלל שהוא לא רצה לעמוד בו, הוא רצה שהצד השני יגבר. לכן המלחמה היא תמידית, ואסור לאדם להפקיר את המערכה בידי היצרים, צריך להיות חזק כמו נמר בדברים האלה (בצור ירום פרק יד עמ’ 124)