תקפו– דיני שופר של ראש השנה, ובו כ״ג סעיפים

(א) שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף; ובדיעבד, כל השופרות כשרים, בין פשוטים בין כפופים, ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים; ושל פרה פסול בכל גונא; וכן קרני רב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים. {וכן שופר מבהמה טמאה, פסול (ר״ן פ״ג דראש השנה).}

מ”ב – (א) של ראש השנה – לאפוקי בתענית שתוקעין ג״כ בשופר לא בעינן של איל וכפוף: (ב) בשל איל – לזכר עקידת יצחק. ובכלל זה גם כבשה נקבה אלא דהמהדרין ביותר נוהגין לחזור אחר של איל דוקא דהוא זכר טפי לאיל של יצחק: (ג)וכפוף – לסימן שיכפפו לבם למקום: (ה) ומצוה בכפופים וכו׳ – ר״ל דלאו דוקא באיל אלא אפילו בשאר בהמות וחיות ג״כ כפוף עדיף מפשוט. והנה המחבר סתם ולא ביאר איל פשוט וכפוף משאר מינים איזה מהן עדיף אכן מסקנת רוב הפוסקים דמעלת כפוף עדיף לפיכך אם נזדמן לו של יעל כפוף ושל כבש פשוט יתקע בשל יעלים וכפוף דתקון רבנן לתקוע בכפוף לסימן שיכפפו לבם למקום בתפלה משא״כ שופר של איל אינו תיקון רבנן לתקוע דוקא בשל איל אלא מנהג שנהגו כל ישראל מעולם לזכר עקידה ואיכא בזה מצוה מן המובחר. ומ״מ כתבו המפרשים דגם בזה יש עכ״פ דינה דהידור מצוה וע״כ אם מבקשים ממנו להוסיף על שופר של איל יוסיף עד שליש וכעין המבואר לקמן בסימן תרנ״ו

(ב) הגוזל שופר ותקע בו, יצא אפלו לא נתיאשו הבעלים ממנו.

(ג) תקע בשופר של עבודת כוכבים של ישראל, לא יצא. שאינה בטלה עולמית וכתותי מכתת שעוריה; אבל בשל עבודת כוכבים של עובד כוכבים, וכן במשמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים, לא יתקע; ואם תקע בו, יצא והוא שלא נתכון לזכות בו; אבל אם נתכון לזכות בו, לא יצא דהוה ליה עבודת כוכבים של ישראל {ויש מחמירין דאפלו בשל עובד כוכבים אינו יוצא אלא בנתבטל בערב יום טוב (מרדכי) ועין לעיל סי׳ תרמ״ט (סעיף ג׳).}

(ד) שופר של תקרבת עבודת כוכבים, אפלו היה של עובד כוכבים, שתקע בו, לא יצא משום דאינה בטלה עולמית.

(ה) המדר הנאה משופר, אדם אחר תוקע בו וזה יוצא ידי חובה; אבל אם אמר: קונם לתקיעתו עלי, אסור לתקע בו אפלו תקיעה של מצוה.

(ו) היה קולו עב מאד או דק מאד, כשר, שכל הקולות כשרים בשופר.

(ז) אם נקב, אם לא סתמו אף על פי שנשתנה קולו, כשר {מיהו אם יש שופר אחר אין לתקע בזה, כי יש אומרים שאין לתקע בשופר נקוב (כל בו ותשובת הרא״ש);} ואם סתמו שלא במינו, אף על פי שאינו מעכב את התקיעה לאחר סתימה, שחזר קולו לכמות שהיה בתחלה, פסול אפלו נשתיר בו רבו; ואם סתמו במינו, אם נשתיר רבו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה, אלא חזר קולו לכמות שהיה קדם שנקב, כשר, ואם חסר אחת משלש אלה, פסול. ואם הוא שעת הדחק, שאין שופר אחר מצוי, יש להכשיר בסתמו במינו אם נשתיר רבו, אפלו לא חזר קולו לכמות שהיה; וכן יש להכשיר בסתמו שלא במינו, אם נשתיר רבו וחזר קולו לכמות שהיה בתחלה קדם שנקב.

(ח) נסדק לארכו, פסול. יש אומרים אפלו בכל שהוא פסול, אלא אם כן הדקו הרבה בחוט או במשיחה {ונשתיר שעור התקיעה ממקום הקשירה ולמעלה לצד הפה (כל בו)}, ויש אומרים דוקא ברבו; ואם דבקו, כשר אפלו אם דבקו בדבק; ויש מי שאומר שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו, שחממו באור עד שנפשר וחבר קצותיו זה עם זה; ואם נסדק כלו, אפלו מצד אחד, פסול אפלו חממו באור וחבר סדקיו זה עם זה.

(ט) נסדק לרחבו במעוטו, כשר; ברבו, פסול אלא אם כן נשאר מהסדק לצד פיו שעור תקיעה, דהינו ארבעה גודלים, וכשנשתיר בו כך כשר אפלו אם מעכב את התקיעה; ויש מכשירים בנשתיר אפלו שלא לצד פיו.

(י) דבק שברי שופרות זה עם זה ועשה מהם שופר, פסול ואפלו אם יש בשבר שכנגד פיו שעור שופר.

(יא) הוסיף עליו כל שהוא, בין במינו בין שלא במינו, פסול, אפלו היה בו מתחלה שעור שופר.

(יב) הפכו ותקע בו, לא יצא; בין הפכו כדרך שהופכים החלוק שהחזיר פנימי לחיצון, בין שהניחו כמו שהיה אלא שהרחיב את הקצר וקצר את הרחב {והוא הדין אם תקע במקום הרחב פסול (ר״ן פ״ג דראש השנה).}

(יג) היה ארך וקצרו, אם נשאר בו שעור תקיעה, כשר.

(יד) גרדו מבפנים או מבחוץ עד שעשאו דק מאד כמו גלד, כשר.

(טו) לא הוציא זכרותו אלא נקב בו, כשר; אבל אם הוציא הזכרות ועשה ממנו שופר, כגון שנקב בו, פסול.

(טז) צפהו זהב במקום הנחת פה, פסול; שלא במקום הנחת פה, כשר. צפהו זהב מבפנים, פסול; מבחוץ, אם נשתנה קולו מכמות שהיה, פסול, ואם לאו כשר. יש מפרשים מקום הנחת פה הינו עבי השופר לצד פנימי שמניח שם פיו, והצד החיצון מן העבי עצמו קרוי שלא במקום הנחת פה; ויש מפרשים דעביו במקום הקצר הוא מקום הנחת פה, ושלא במקום הנחת פה הינו כל ארך השופר מצד הקצר עד צד הרחב.

(יז) המצירים בשופר צורות במיני צבעונים כדי לנאותו, לא יפה הם עושים. {אבל מתר לחקק בשופר עצמו צורות כדי לנאותו (בית יוסף).}

(יח) אם נתן זהב על עבי השופר בצד הרחב, הינו הוסיף עליו כל שהוא ופסול.

(יט) הרחיק את השופר ונפח בו ותקע בו, פסול.

(כ) נתן שופר לתוך שופר, אם הפנימי עודף על החיצון משני צדדין ונתן הפנימי בפיו ותקע בו, כשר; {הגה: ולי נראה דאפלו אינו בולט בצד הרחב רק שוה לחיצון, הואיל ובולט לצד הפה ותקע בפנימי יצא, כן נ״ל (כן מובא מלשון הרא״ש);} והוא שלא ישנה קולו במה שהוא נתון בתוך החיצון; ואם לאו, פסול.

(כא) שופר של ראש השנה אין מחללין עליו יום טוב אפלו בדבר שיש בו משום שבות. כיצד, היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא, אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו; ועל ידי אינו יהודי מתר, דהוי שבות דשבות (פרוש, אסור אמירה לעכו״ם באסור דאוריתא הוא משום שבות שאמרו חכמינו זכרונם לברכה לשבת מזה אמירה לעכו״ם ובאסור דרבנן הוא שבות דשבות); ובמקום מצוה לא גזרו (רבנן) {ועין לעיל סימן ש״ז.}

(כב) אם עכו״ם הביא שופר מחוץ לתחום, תוקעין בו; והוא הדין אם עשה עכו״ם שופר ביום טוב, מתר לתקע בו.

(כג) יכול לתן בתוכו מים או יין לצחצחו; אבל מי רגלים, אף בחול אסור מפני הכבוד.