סימן רמט– כמה חייב ליתן וכיצד יתננה, ובו ט״ז סעיפים

(א) שעור נתינתה, אם ידו משגת, יתן כפי צרך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חמש נכסיו, מצוה מן המבחר; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה. וחמש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חמש שהרויח בכל שנה. {הגה: ואל יבזבז אדם יותר מחמש, שלא יצטרך לבריות (בית יוסף בשם הגמרא פ׳ נערה שנתפתתה). ודוקא כל ימי חייו, אבל בשעת מותו יכול אדם לתן צדקה כל מה שירצה (ג״ז שם פ׳ מציאת האשה ומיתי לה רי״ף ורא״ש ור״ן ומרדכי). ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים (מהרי״ל הל׳ ראש השנה).}

(ב) לעולם לא ימנע אדם עצמו פחות משלישית השקל לשנה, ואם נתן פחות מזה, לא קים מצות צדקה.

(ג) צריך לתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומין. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות, הפסיד זכותו.

(ד) אם שאל לו העני ואין לו מה יתן לו, לא יגער בו ויגביה קולו עליו, אלא יפיסנו בדברים, ויראה לבו הטוב שרצונו לתן לו, אלא שאין ידו משגת. {הגה: ואסור להחזיר העני השואל ריקם, אפלו אין נותן לו רק גרגרת אחת, שנאמר אל ישב דך נכלם (תהלים עד, כא) (לשון הטור לקמן סי׳ ר״ן בשם הרמב״ם).}

(ה) אם יכול לעשות לאחרים שיתנו, שכרו גדול משכר הנותן.

(ו) שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה, או הלואה, או עושה שתפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל, ועל זה נאמר: והחזקת בו (במדבר כה, לה).

(ז)  פחות מזה, הנותן צדקה לעני ולא ידע למי יתן, ולא ידע העני ממי מקבל. וקרוב לזה, הנותן לקפה של צדקה; ולא יתן אדם לקפה של צדקה אלא אם כן יודע שהממנה עליה נאמן ויודע לנהג בה כשורה.

(ח) פחות מזה, שיודע הנותן למי נותן, ולא ידע העני ממי לוקח, כגון גדולי החכמים שהיו הולכים בסתר ומשליכים המעות בפתחי העניים; וכזה ראוי לעשות, ומעלה טובה היא, אם אין ממנים על הצדקה נוהגים כשורה.

(ט) פחות מזה, שיודע העני ממי נוטל, ולא ידע הנותן למי נותן, כגון החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהם ומשליכים אותם לאחוריהם, ובאים העניים ונוטלין, כדי שלא יהיה להם בושה.

(י) פחות מזה, שיתן לעני בידו, קדם שישאל.

(יא) פחות מזה, שיתן לו כראוי אחר שישאל.

(יב) פחות מזה, שיתן לו פחות מהראוי, בסבר פנים יפות.

(יג) פחות מזה, שיתן לו בעצב. {הגה: ועל כל פנים לא יתפאר האדם בצדקה שנותן. ואם מתפאר, לא די שאינו מקבל שכר, אלא אפלו מענישין אותו עליה (סמ״ג מביאו בית יוסף סי׳ רמ״ז). ומכל מקום מי שמקדיש דבר לצדקה, מתר לו שיכתב שמו עליו שיהא לו לזכרון, וראוי לעשות כן (תשובת רשב״א סימן תקפ״א).}

(יד) טוב לתן פרוטה לעני קדם כל תפלה, שנאמר: אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז, טו).

(טו) גבאי צדקה שיש בידם מעות צדקה, ישיאו בהם בתולות עניות, שאין צדקה גדולה מזו.

(טז) יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה, ומצות צדקה לנערים ללמד תורה או לחולים עניים, עדיף ממצות בית הכנסת. {הגה: מה שנוהגין לפסק צדקה עבור מתים בשעת הזכרת נשמות, מנהג ותיקין הוא ומהני לנשמותיהם (רוקח סימן רי״ז).}