סימן תרלט– דיני ישיבת סוכה, ובו ח׳ סעיפים

(א) כיצד מצות ישיבה בסכה, שיהיה אוכל ושותה {וישן ומטיל (טור)} ודר בסכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סכתו קבע. כיצד, כלים הנאים ומצעות הנאות, בסכה; וכלי שתיה, כגון אשישות וכוסות, בסכה; אבל כלי אכילה {לאחר האכילה (טור)}, כגון קדרות וקערות, חוץ לסכה; המנורה, בסכה; ואם היתה סכה קטנה, מניחה חוץ לסכה. {הגה: ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסכה, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו (בית יוסף בשם א״ח).}

(ב) אוכלים ושותים וישנים בסכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסכה אפלו שנת עראי; אבל מתר לאכל אכילת עראי חוץ לסכה. וכמה אכילת עראי, כביצה מפת; ומתר לשתות מים {ויין} ולאכל פרות {ואפלו קבע עלייהו (דברי עצמו)} חוץ לסכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסכה אפלו מים, הרי זה משבח; ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע וצריך סכה.

הגה: ומה שנוהגין להקל עכשו בשנה, שאין ישנים בסכה רק המדקדקין במצות, יש אומרים משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פ׳ הישן); ולי נראה משום דמצות סכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סכה מיחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סכה מיחדת.

(ג) אכילה בסכה בליל יום טוב הראשון, חובה; אפלו אכל כזית פת יצא ידי חובה; מכאן ואילך רשות; רצה לאכל סעדה, סועד בסכה; רצה אינו אוכל כל ז׳ אלא פרות וקליות חוץ לסכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח. {הגה: ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה (בית יוסף בשם א״ח), ויאכל קדם חצות לילה (מהרי״ו ומהרי״ל); ולא יאכל ביום מחצות ואילך, כדי שיאכל בסכה לתאבון (מהרי״ל), דומיא דאכילת מצה.}

(ד) כל שבעת הימים קורא {ולומד} בתוך הסכה, וכשמבין ומדקדק במה שיקרא {וילמד, יכול ללמד} חוץ לסכה כדי שתהא דעתו מישבת עליו. המתפלל, רצה מתפלל בסכה או חוץ לסכה.

מ”ב – (כט) מיושבת עליו – והכל לפי הענין דאם דעתו מיושבת בסוכה שיש לו מנוחה שם לומד בסוכה [ולפעמים מצוי שיש קור ומצטער אם ישב שם הרבה לקרות ולעיין בלימודו הוא פטור]. ואם יש לו טורח רב להביא ספרים הרבה ללימודו בסוכה אפשר דפטור אכן אם יש לו מקום להניחם שם כל החג חייב דאין זה טורח

(ל) רצה מתפלל וכו׳ – ר״ל דבאיזה מקום שיש לו מנוחה יותר להתפלל בכונה שם יתפלל ואם היה לו בהכ״נ בעירו מניח סוכתו והולך לו לב״ה שכן בשאר ימות השנה ג״כ מניח דירתו והולך לו לבהכ״נ והבדלה מבדיל בסוכה שכן כל השנה מבדיל בביתו

(ה) ירדו גשמים, הרי זה נכנס לתוך הבית; מאימתי מתר לפנות, משירדו לתוך הסכה טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל אפלו תבשיל של פול. {הגה: ואפלו אין תבשיל לפניו (סמ״ג והגהות אשר״י). ומי שאינו בקי בזה השעור, ישער אם ירדו כל כך גשמים לבית אם היה יוצא, יצא מסכתו גם כן (אור זרוע והגהות אשר״י פרק הישן ומרדכי פ״ב מימוני פ״ו ומהרי״ל); וכל זה דוקא בשאר ימים או לילות של סכות, אבל לילה הראשונה צריך לאכל כזית בסכה אף אם גשמים יורדין (טור ור״ן והרא״ש), ויקדש בסכה (כדי) שיאמר זמן על הסכה (ת״ה סי׳ צ״ה).}

(ו) היה אוכל בסכה וירדו גשמים, והלך לביתו ופסקו הגשמים, אין מחיבין אותו לחזר לסכה עד שיגמר סעודתו.

(ז) היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית, ופסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזר לסכה כל אותו הלילה, אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר. {הגה: וינעור משנתו (טור). מי שהוא ישן בסכה וירדו גשמים, אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל, דבגשמים מועטים הוי צער לישן שם ויוכל לצאת (מהרי״ו); וכל הפטור מן הסכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות (הגה״מ פ״ו); וכשיוצא מן הסכה מכח הגשמים, אל יבעט ויצא, אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו (מהרי״ל).}

(ח) נהגו שאין מברכים על הסכה אלא בשעת אכילה {והכי נהוג.}

מ”ב – (מו) נהגו וכו׳ – ר״ל אף דמדינא דגמרא לדעת פוסקים ראשונים כשבירך בסוכה ויצא לעשות ענינו ולא לחזור תיכף בענין שהיה יציאה גמורה וא״כ הרי הסיח דעתו מן המצוה וכשיחזור אח״כ צריך לברך שנית ואפילו מאה פעמים ביום ואימת שנכנס אע״פ שאינו אוכל שם מברך שהרי גם הישיבה והעמידה שם היא מצוה דהוי כעין תדורו [ודוקא שיצא יציאה גמורה וכמו שכתבנו אבל אם יצא לעשות צרכיו או להביא דבר לסוכה א״צ לברך שהרי לא הסיח דעתו] מ״מ מנהג כל העולם כדעת הפוסקים שאינם מברכים אלא בשעת אכילה ואפילו אם יושבים בסוכה קודם אכילה שעה אינם מברכים דס״ל דברכה שמברכים אח״כ על האכילה היא פוטרת הכל שהיא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד שכולם טפלים לה וכתבו האחרונים דנכון הדבר לצאת גם דעת הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה וע״כ תיכף בבואו מביהכ״נ יברך על דבר שהוא מחמשה מינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך לישב בסוכה ולא יברך אח״כ בשעת אכילה: