משנה כפשוטה– חכמים גזרו על עמי הארץ שאסור לאכול מפירותיהם בלא מעשר משום מיעוט עמי הארץ שאינם מעשרים, הרי מאז והלאה כל מי שאין ידוע לנו כתלמיד חכם, גם אם לא ידוע אם הוא עובר על איסורים יש לנו לחשוש גם אם יאמר במפורש שהם מעושרים לא נוכל להאמין לו. אולם בכדי שתהיה אפשרות תיקנו חכמים ‘קבלת נאמנות’. דהיינו שאדם שלא ידוע לנו מה טיבו- אם יקבל עליו בפני שלושה אנשים להיזהר בכל פרטי הדינים והגזירות שתיקנו חכמים במשנה זו , ויבואו עדין נאמנים אשר יעידו כי אכן קיבל עליו בפני הרבים – הרי מעתה מוחזק ל’נאמן על המעשרות’ שהיו פטורים מן הדמאי גם אם איננו במעלת תלמיד חכם. 

להלן הדברים שצריך להתחייב עליהם בפני רבים להיות זהיר :

1. לעשר את הדמאי לצורך אכילתו, ואין צריך לומר שיעשר את הטבל לצורך אכילתו.
2. מעשר את פירות הטבל שגדלו בשדהו שהוא מוכר. 
3. מעשר את הדמאי שהוא לוקח מן הסוחרים עמי הארץ על מנת למכור ללקוחותיו.