סימן נה– דיני קדיש, ובו כ״ב סעיפים

(א) אומרים קדיש ואין אומרים אותו בפחות מי׳ זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב׳ שערות, והוא הדין לקדשה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה.

(ב) אם התחיל לומר קדיש או קדשה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה הקדשה שהתחיל, והוא שנשתירו רבן. {הגה: ומכל מקום עברה הוא לצאת, ועליהם נאמר ועוזבי ה׳ יכלו (ירושלמי), אבל אם נשארו י׳ מתר לצאת (מרדכי פ׳ בתרא דמגלה).}

(ג) אם התחיל באבות ויצאו מקצתן, גומר אפלו קדשה. {הגה: ואם יצאו מקצתן לאחר שהתחילו להתפלל יוצר, לא יתחיל השליח צבור להתפלל התפלה בקול רם, דכבר נשלם תפלת יוצר, ואם יצאו לאחר שהתחיל בתפלה בקול רם וקדשה, יכולים להשלים כל סדר קדשה ולומר הקדיש שלם שלאחריה, דשיך לתפלה, שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו׳, אבל אין קורין בתורה, דזהו ענין אחר, ותפלת ערבית וקדיש שלאחריו לא שיך לקריאת שמע וברכותיה (ר״ן פרק הקורא את המגלה שבולי הלקט ות״ה סי׳ ט״ו).}

(ד) יש מתירין לומר דבר שבקדשה בתשעה וצרוף קטן, שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים, והוא הדין דעבד ואשה אין מצטרפין.

{הגה: ואפלו על ידי חמש שבידו אין לצרפו, מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק (הרא״ש ומרדכי והגהות מימוני פרק ח׳ מהלכות תפלה).}

(ה) אם לא הביא שתי שערות אפלו הוא גדול בשנים דינו כקטן, עד שיצאו רב שנותיו שאז יתברר שהוא סריס, אם נראו לו סימני סריס קדם לכן דינו כגדול.

{הגה: ומיהו אין מדקדקין בשערות, אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזקינן אותו כגדול, ואומרים לענין זה מסתמא הביא שתי שערות (מהרי״ק שרש מ״ט).}

(ו) ואם התחיל אחד מעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפלו הכי מצטרף עמהם.

(ז) כשאחד מתפלל לבדו, נכון שהאחרים ימתינו מלומר קדיש, עד שיגמר כדי שיזכה גם הוא.

(ח) חרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר, הן כפקחין ומצטרפים. אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר, הרי הוא כשוטה וקטן.

(ט) לעולם הוא קטן עד שיביא ב׳ שערות אחר שיהיה בן י״ג ויום אחד, ושנת העבור בת י״ג חדש.

(י) אם נער אחד נולד בכ״ט לאדר ראשון משנה מעברת, ונער אחר נולד באדר שני באחד בו, ושנת י״ג אינה מעברת, אותו שנולד בכ״ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ״ט לאדר בשנת י״ג להיות בן י״ג שנה, ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י״ג שנה, כיון שהגיע אחד באדר של שנת י״ג.

{הגה: ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העבור, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשו׳ מהר״ו מינץ סי׳ ט׳).}

(יא) עברין שעבר על גזרת הצבור, או שעבר עברה, אם לא נדוהו נמנה למנין עשרה.

(יב) מנדה אין מצרפין אותו לכל דבר שצריך י׳, אבל מתר להתפלל בבית הכנסת שהוא שם, אלא אם כן פרשו להחמיר עליו בכך.

(יג) צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ, דהינו כשסוגר הדלת במקום [שפה] פנימית של עבי הדלת, ולחוץ כלחוץ.

(יד) מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון, אפלו גבוה כמה קומות, אפלו אינו רחב ארבעה, ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה.

{הגה: גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף (ר״י נ״ג ח״ז).}

(טו) אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ, ושליח צבור תוך הפתח, הוא מצרפן.

(טז) חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה, דהינו שנפרצה קטנה במקום חבורה לגדולה, ונפל כל אותו כתל שהיה מפסיק ביניהם, ובגדולה נשארו משארית כתל זה שנפל פסים (פי׳ מעט כתל ישר ושוה) מכאן ומכאן, הגדולה כמפלגת מן הקטנה, ואין הקטנה מפלגת מן הגדולה, אלא הרי היא כקרן זוית שלה. לפיכך אם תשעה בגדולה ואחד בקטנה, מצטרפין, שהקטנה נגררת אחר הגדולה, והרי היא כאלו היא בתוך הגדולה, כיון שהרב בגדולה, אבל אם היו תשעה בקטנה ואחד בגדולה, או חמשה בזו וחמשה בזו, אין מצטרפין.

(יז) היה שליח צבור בקטנה וצבור בגדולה, מוציאן ידי חובתן שהוא נגרר אחריהם, אבל אם היה שליח צבור בגדולה וצבור בקטנה, אינו מוציאן ידי חובתן, שאין הרב נגרר אחר היחיד.

(יח) אם קצת העשרה בבית הכנסת, וקצתם בעזרה, אינם מצטרפין.

(יט) שליח צבור בתבה וט׳ בבית הכנסת, מצטרפין, אף על פי שהיא גבוה י׳ ורחבה ד׳ ויש לה מחצות גבוהות י׳, מפני שהיא בטלה לגבי בית הכנסת, ויש מי שכתב דהני מלי כשאין המחצות מגיעות לתקרת הגג.

(כ) יהיו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדשה, אפלו מי שאינו עמהם יכול לענות, ויש אומרים שצריך שלא יהא מפסיק טנוף או עכו״ם.

(כא) עיר שאין בה אלא עשרה, ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים, כופין אותו לשאר או להשכיר אחר במקומו, ואם הם י״א ורוצים לצאת שנים, ישכירו שניהם אחד בשתפות במקומן, ושניהם יפרעו בשוה, ואם אחד עני ואחד עשיר, פורעין חציו לפי ממון, וחציו לפי נפשות, ושכר החזן על היוצאים כעל הנשארים. {הגה: ואין חלוק בין אם רוצה לילך זמן ארך קדם יום טוב או לא, כל שלא יחזר ביום טוב (מהרי״ל סימן (תקי״ח) [ק״ז]).}

(כב) אין כופין להשכיר להשלים מנין כי אם בימים הנוראים, וכגון שאין חסרים כי אם אחד או שנים, אלא אם כן מנהג קבוע ומפרסם בעיר לכף להשכיר אפלו בחסרון ג׳ או ד׳, אם יש מנין מיושבי העיר כופין לשכר חזן. {הגה: וכן במקום שאין מנין תמיד בבית הכנסת, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מנין לבית הכנסת, שלא יתבטל התמיד (תשובת ריב״ש סי׳ תקי״ח) ועין לקמן ריש סי׳ ק״ן אם כופין זה את זה לבנות בית הכנסת.}