- ביום י”ד באייר חל יום ההילולה של התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. יש אומרים שבאמת הוא נפטר ביום זה, ויש אומרים שתושבי טבריא ניצלו את הסמיכות להילולא של רשב”י ולהמונים הנמצאים ממילא בצפון, ו”קבעו” את יום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס.
- רבי מאיר היה מגדולי תלמידיו של ר’ עקיבא. ר’ מאיר נמנה בין רבותינו שבדרום שאליהם הגיע ר’ עקיבא לאחר פטירת תלמידיו במגיפה.
מסופר על ר’ מאיר שלמד תורה אצל ר’ עקיבא וגם אצל ר’ ישמעאל. “איתמר אמר רבי יהושע בן לוי כל מקום שאתה מוצא משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא אינו אלא רבי מאיר ששימש את רבי ישמעאל ואת רבי עקיבא שימוש אשימוש לא קשיא מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא ומדלא מצי למיקם אליביה אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא והדר אתא לקמיה דרבי עקיבא וסבר סברא” (מסכת עירובין דף יג עמ’ א) - כשר’ עקיבא היה צריך לבחור מי מתלמידיו יכתוב את המשניות הוא בחר בר’ מאיר.
- בכל מקום שכתוב בש”ס “אחרים” אומרים, הכוונה לרבי מאיר בעל הנס. יש מסבירים שהוא נקרא כך מפני שלמד תורה מאלישע שנקרא ‘אחֵר’.בבלי סנהדרין דף פו עמ’ א: “אמר רבי יוחנן סתם מתניתין רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא” ויש מסבירים רשב”ג קנס את ר’ מאיר לקבע שכל הלכה בבית המדרש לא תובא בשמו של ר’ מאיר אלא יהיה כינויו “אחרים”. מעניין שגם רבו אלישע בן אבויה כשיצא לתרבות רעה נקרא בלשון גנאי “אחר”. אולם נראה שדוקא הביטוי אחרים לר’ מאיר נמצא כביטוי של כבוד. ר’ מאיר כל כך אהב את התורה שלא כל כך משנה מי אמר אלא העיקר שיצא דברי חכמה ממנו בבחינת “שמע האמת ממי שאמרה”. יתכן שיש בכך גם רמז לגדלתו של ר’ מאיר להציע תמיד דעה נוספת על הדעה המקובלת. זאת חריפותו וגדולתו של ר’ מאיר.
- בגמרא בסוף מסכת הוריות מסופר על עימות שהיה בין ר’ מאיר לרשב”ג בנוגע לסדרי הסנהדרין. רשב”ג רצה להדגיש את החשיבות של תפקיד הנשיא ולכן תיקן תקנות בהתאם לכך. אולם ר’ מאיר קינא את מעלת ה”כחם” ורצה להדיח את רשב”ג מנשיאותו. ר’ מאיר במעשה זה שוב מדגיש את מעלת לימוד התורה כערך שעומד כשלעצמו ולא כלימוד שערכו מצד מה שהעל ידי התורה ניתן לפטור בעיות או להנהיג את האומה.
- הגמרא בעבודה זרה (דף יח ע”א) מספרת על אחות אשתו של רבי מאיר שנתפסה ונלקחה לבית הסוהר, וביקש רבי מאיר לפדותה בכל מחיר, ונתן תרקבא דדינרי (חצי סאה של דינרים) לשומר תמורת פדיונה, ואמר לו שבמחצית הסכום ישחד כל מי שילשין עליו. אמר לו השומר, ומה אעשה כשיגמרו הדינרים, הרי יתפסו אותי וישליכוני לכלוב ובו כלבים עזי נפש? אמר לו רבי מאיר שיאמר “אלהא דמאיר ענני” ויינצל מכל רע. אמר לו השומר, איך ידע שכך יהיה? זרק ר”מ אבן על הכלבים שהיו שם ומיד הם באו לטורפו, אך הוא אמר ‘אלהא דמאיר ענני’ ולא קרא לו מאומה. כשראה כך השומר הוציא אליו את אחות אשתו הכשרה והצנועה. לאחר זמן שמע הקיסר מה שעשה אותו סוהר ששחרר את אחות אשתו של ר”מ, וציוה לתלותו. והנה כשקשרו את החבל סביב צוארו, אמר הסוהר ‘אלקא דמאיר ענני’ ולא הצליחו לתלותו. התפלא הקיסר ושאל אותו לסוד העניין, וסיפר לו השומר את כל המעשה.ור”מ אמר לאותו שר לכוון כמו שהוא עצמו מכוון. וכיצד ידע אותו הגוי המשוקץ לכוון כוונות נעלות ונשגבות כאלו? אלא הוא כיוון לדעת רבי מאיר. כך גם כל אדם יאמר בשעה שהוא אומר “אלקא דמאיר ענני” שהוא מכוון על דעתו של ר”מ ושאר צדיקים. ושואל המהרש”א (שם): “ויש לדקדק היאך ייחד ר”מ שמו של הקב”ה על עצמו בחייו, שהרי אמרו אין הקב”ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם וכו’ ? וי”ל: דלא אמר אלהא דמאיר וכו’ רק לסימן בעלמא על שמו ולא נתכוין כל עיקר על שמו רק נתכוין אלהא דמאיר לארץ ולדרים עליה הוא יעננו” וכו’.
- הגמרא בחגיגה (דף ט”ו ע”ב): “אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א”ל: מאי קא עביד הקב”ה? א”ל: קאמר שמעתא (אומר חידושי תורה) מפומייהו דכולהו רבנן (משם החכמים), ומפומיה דר”מ לא קאמר (ומשמו של ר”מ אינו אומר). א”ל (רבה לאליהו) אמאי? (ענה לו אליהו) משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר (שר”מ למד את תורתו מאלישע בן אבויה שנקרא אחר) א”ל (רבה לאליהו): אמאי, ר”מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק (כלומר, ר”מ ידע מה ללמוד מאלישע ומה לא ללמוד)? א”ל (אליהו): השתא קאמר מאיר בני אומר (עתה אומר הקב”ה גם משמו של ר”מ ובלשון חיבה).אומרים משם בעל הבא”ח: כל עוד לא פסקו למטה שר”מ אמר ‘רימון מצא’ וכו’, בשמים לא אמרו דבר משמו, ורק לאחר שפסקו למטה ויצא הדבר מפי רבה בר שילא בפני אליהו הנביא, מייד הונהגה בשמים הנהגה שתאמה לפסיקתו זו של רבה בר שילא והזכירו בשמו את דברי תורתו של ר’ מאיר.
- מקובל במסורת מדור לדור, שרבי מאיר ביקש להקבר בעמידה, כך שאם יבוא המשיח ותהיה תחיית המתים, הוא יקום כפי שנפטר בגיל זקנה, ויוכל לרוץ מייד לקראתו (ויש אומרים שמשום כך הקבר נמשך מהמתחם הספרדי למטה ועד הקבר האשכנזי למעלה, משום שהוא עומד ולא שוכב).
תפריט