“כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים” מדוע המעשים טובים רק בסוף?

גמ’ שבת קל”ז,ב : תנו רבנן המל אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה אבי הבן אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו העומדים אומרים כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים.

כתב ה“שולחן ערוך” (יורה דעה רסה, א), שאבי הבן מברך את ברכת “להכניסו בבריתו של אברהם אבינו”. ואם אחרים עומדים שם אומרים:”כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים”.

בית יוסף (שם,יא)- וסדרם על זה הסדר דאמרינן (קידושין כט:) לעולם ילמד אדם תורה ואח״כ ישא אשה והזכיר אחר כן מעשים טובים אף על פי שהוא חייב במצות משהוא בן י״ג מ״מ אינו בן עונשים עד כ׳ וכבר היה בן י״ח לחופה.

הרב חיים קניבסקי (כך שמעתי מפי הרב המוהל עמנואל שערבי)- מעשים טובים אלו הבנים. ולכן הברכה לרך הנולד היא גם על הצאצים  העתידים שלו.

פירוש נוסף – מעשים טובים בסוף כי רק לאחר חתונה אפשר לראות באמת אם יש באדם מעשים טובים אז הוא נבחן באמת.