תפריט
(א) הקורא את המגלה עומד ויושב. קראה אחד, קראוה שנים, יצאו. מקום שנהגו לברך, יברך. ושלא לברך, לא יברך. בשני ובחמישי ובשבת במנחה, קורין שלשה, אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה.
(ב) בראשי חדשים ובחלו של מועד, קורין ארבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה. זה הכלל, כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב, קורין ארבעה. ביום טוב, חמשה. ביום הכפורים, ששה. בשבת, שבעה. אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן, ומפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה.
דף כא עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק שלישי, המתחיל בעמוד זה, מבארת את דיני קריאת המגילה וברכותיה ואת מנין העולים לתורה במועדי השנה.
* ניתן לקרוא מגילה גם בישיבה, בניגוד לקריאה בתורה שהיא רק בעמידה.
* מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע? – שנאמר: “ואתה פה עמד עמדי”.
* מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד, משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב (=בטל כבוד תורה).
* הגמרא מביאה ארבעה תירוצים ליישב את הסתירה בין הפסוק “ואשב בהר” לבין הפסוק “ואנכי עמדתי בהר”.
דף כא עמוד ב
* שני אנשים יכולים לקרוא ביחד את המגילה, בניגוד לקריאה בתורה ובנביא שרק איש אחד רשאי לקרוא בציבור.
* כל המצוות כולן – יש לברך עליהן עובר (קודם) לעשייתן.
* בשני וחמישי ומנחה בשבת עולים שלושה עולים לתורה – כנגד תורה נביאים וכתובים / כנגד כהנים לוים וישראלים.
* אין קריאת התורה פחותה מעשרה פסוקים (והגמרא מביאה כמה דעות כנגד מי תיקנו אותם).
* היום (בניגוד לדין המשנה) כל עולה לתורה מברך לפניה ולאחריה (“גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין”).
דף כב עמוד א
* כאשר יש חמישה פסוקים לקרוא בתורה ויש צורך להעלות שני עולים – לדעת רב: דולג (חוזרים על הפסוק השלישי פעמיים), לדעת שמואל: פוסק (קוראים שני פסוקים וחצי לכל עולה).
* לדעת רבי יהושע בן לוי: כשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלושה פסוקים, כך אין משיירין בפרשה פחות משלושה פסוקים.
* רבי אמי ורבי אסי היו כהנים חשובים בארץ ישראל והיו כפופים לרב הונא.
* האמורא שמואל היה כהן, והיה כפוף לאמורא רב.
דף כב עמוד ב
* למסקנת הגמרא: בתענית ציבור עולים שלושה אנשים לתורה (ולא ארבעה).
* לא נופלים אפים (מחוץ למקדש) בפישוט ידים ורגלים על רצפה של אבנים.
* אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן בטוח במעשיו שהוא נענה כיהושע בן נון.
* לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה (שהרי אדם גדול [לוי] הטיח דברים כלפי מעלה ונהיה צולע).
דף כג עמוד א
* המשנה סוברת שביום כיפור עולים שישה אנשים לתורה ובשבת שבעה, ולא כדעת רבי עקיבא הסובר להיפך.
* זמני הגעה לבית הכנסת: ביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת, ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת, ובשבת ממהרין לבוא וממהרין לצאת.
* הגמרא מבררת כנגד מה נקבעו מספרי העולים לתורה במועדים השונים.
* הכל עולין למנין שבעה (שעולים לתורה בשבת) ואפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור.
* האמוראים נחלקו אם העולה למפטיר נחשב משבעת העולים הנדרשים בשבת או לא.
* המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה מפני כבוד תורה (שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שווה).
דף כג עמוד ב
* בהפטרה צריך לקרוא עשרים ואחד פסוקים אלא אם יש מתורגמן ואז אפשר להפסיק אחרי עשרה פסוקים.
* כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה (ולכן: אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא אם אין עשרה אנשים), והגמרא מביאה את המקור לכך.
* ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין, ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין.
* במשנה מובאים דינים נוספים שאין עושים בפחות מעשרה, והגמרא מבררת את המקורות לכך.
דף כד עמוד א
* הקורא בתורה (בציבור) לא יפחות משלושה פסוקים – כנגד תורה נביאים וכתובים.
* מותר לדלג ממקום למקום – בקריאת התורה אם זה בענין אחד, ובנביא (הפטרה) אפילו בשני עניינין. [וכל זה בתנאי שיסיימו לגלול את הספר לפני שהמתורגמן יסיים לתרגם]
* אין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלג, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו.
* המפטיר בנביא הוא פורס על שמע ועובר לפני התיבה ונושא את כפיו – ונחלקו האמוראים מה הטעם לכך: כדי לכבדו או כדי למנוע מריבה.
דף כד עמוד ב
* קטן פוחח אסור לקרוא בתורה.
* פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו, אמרתי לו: בני אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין (ולכן לדעת חכמים: סומא פורס את שמע).
* כהן שיש בפניו ידיו ורגליו מומין לא ישא את כפיו.
* כהן שידיו בוהקניות, עקומות או עקושות, לא ישא את כפיו.
* אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.
* עיניו זולפות דמעה או סומא באחת מעיניו – לא ישא את כפיו אלא אם היו רגילים בו אנשי עירו.
* תפילין צריכות להיות מרובעות (בתפרן ובאלכסונן) – הלכה למשה מסיני.
(ט) האומר יברכוך טובים, הרי זו דרך המינות. על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו. המכנה בעריות, משתקין אותו. האומר, ומזרעך לא תתן להעביר למלך (ויקרא י״ח:כ״א), ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא, משתקין אותו בנזיפה.
דף כה עמוד א
* האומר “מודים מודים” משתקין אותו בגלל שנראה כמודה לשתי רשויות.
* האומר “על טוב יזכר שמך” משתקין אותו בגלל שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה.
* האומר “על קן צפור יגיעו רחמיך” משתקין אותו בגלל: (1) שמטיל קנאה במעשה בראשית (לומר שעל העופות הקב”ה חס בניגוד לבהמות ולחיות). (2) שעושה מידותיו של הקב”ה רחמים ואינן אלא גזירות.
* הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
(י) מעשה ראובן (בראשית ל״ה:כ״ב), נקרא ולא מתרגם. מעשה תמר (בראשית ל״ח), נקרא ומתרגם. מעשה עגל הראשון (שמות ל״ב:א׳-כ׳), נקרא ומתרגם. והשני (שמות ל״ב:כ״א-כ״ד), נקרא ולא מתרגם. ברכת כהנים (במדבר ו׳:כ״ב-כ״ז), מעשה דוד (שמואל ב י״א) ואמנון (שמואל ב י״ג), לא נקראין ולא מתרגמין. אין מפטירין במרכבה (יחזקאל א׳), ורבי יהודה מתיר. רבי אליעזר אומר, אין מפטירין בהודע את ירושלים (יחזקאל ט״ז:ב׳).
דף כה עמוד ב
* מובאת (מסוף העמוד הקודם) רשימה של פסוקים ש: נקרין ומתרגמין בציבור, נקרין אך לא מתרגמין, לא נקרין ולא מתרגמין (והסיבה לכך היא שיש פסוקים שיש חשש לקרוא/לתרגם אותם בציבור בגלל תוכנם כמבואר בגמרא).
* לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה (שנאמר: “ואשליכהו באש ויצא העגל הזה”) פקרו המינין.
* כל דבר ליצנות אסור חוץ מלעשות ליצנות מעכו”ם.
* תחילת פרק רביעי, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסקת בדיני קדושת בית הכנסת..
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם