תפריט
הקדמה מתוך משנה כפשוטה:
הפרק עוסק בעיקרו בענין חיובי הקנס והתשלומים שהטילה התורה על האונס ועל המפתה את הבתולה ובא עליה בדרך זנות (ללא קידושין) בעודה נערה כשהיא עדיין תחת רשות אביה, וכן בדיני האונס והמפתה את הקטנה או הבוגרת.
באונס את הנערה נאמר בתורה בספר דברים פרק כב: (כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ. (כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כׇּל יָמָיו.
הכתוב מדגיש בתולה למעט את הבעולה שלא חלים עליה דיני פרשה זו. וכן מוסיף הכתוב ‘אשר לא אורשה’ שהרי אם היא ארוסה (מקודשת לאיש) הרי עונשו במיתה, אך מכיוון שמדובר בנערה פנויה, לכן אינו ענוש מיתה, אלא קונסים אותו בתשלום כסף, ובנוסף יש עליו חובה לקחת אותה לאישה ואסור לגרשה לעולם נגד רצונה [ אולם אם היא או אביה אינם רוצים שתינשא לו, הרשות בידם ומשלם רק את הקנס].
מלבד תשלום הקנס שקצבה לו התורה ‘חמישים כסף’ , שהוא שיעור קבוע שאינו משתנה בין נערה לנערה, חובה על האונס לשלם גם את התשלומים הנוספים שחייבה התורה את כל החובל בחבירו, על פי אומדן בית דין :
ב’מפתה את הבתולה’ בדברים עד שנתרצית להיבעל לו גם קבעה קנס חמישים כסף. אולם יש הבדל גדול ביניהם שהאונס חייב בקנס זה גם כאשר הוא נושא אותה אחר כך כמצוות התורה , ששני הדברים הטילה התורה עליו. ואילו המפתה חייב בקנס זה רק כאשר אינו נושא אותה לאישה כמפורש בתורה בספר שמות פרק כב:
(טו) וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה. (טז) אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.
המשנה הבאה מפרטת סוגי נערות שונות, ללמדנו שאף הללו יש להן קנס באשר היה מקום לומר שהן לא נכללו בחיוב תשלום הקנס האמור בתורה באונס נערה בתולה.
(א) אלו נערות שיש להן קנס. הבא על הממזרת, ועל הנתינה, ועל הכותית. הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו ושנתגירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה, יש להן קנס. אף על פי שהן בהכרת, אין בהן מיתת בית דין.
(ב) ואלו שאין להן קנס, הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגירו ושנשתחררו יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד. רבי יהודה אומר, שבויה שנפדית, הרי היא בקדשתה, אף על פי שגדולה. הבא על בתו, על בת בתו, על בת בנו, על בת אשתו, על בת בנה, על בת בתה, אין להן קנס, מפני שמתחיב בנפשו, שמיתתו בידי בית דין. וכל המתחיב בנפשו, אין משלם ממון, שנאמר: ולא יהיה אסון ענוש יענש (שמות כ״א:כ״ב).
(ג) נערה שנתארסה ונתגרשה, רבי יוסי הגלילי אומר, אין לה קנס. רבי עקיבא אומר, יש לה קנס, וקנסה לעצמה.
(ד) המפתה נותן שלשה דברים, והאונס ארבעה. המפתה נותן בשת ופגם וקנס. מוסיף עליו אונס, שנותן את הצער. מה בין אונס למפתה. האונס נותן את הצער, והמפתה אינו נותן את הצער. האונס נותן מיד, והמפתה לכשיוציא. האונס שותה בעציצו, והמפתה אם רצה להוציא, מוציא.
(ה) כיצד שותה בעציצו, אפלו היא חגרת, אפלו היא סומא, ואפלו היתה מכת שחין. נמצא בה דבר ערוה, או שאינה ראויה לבא בישראל, אינו רשאי לקימה, שנאמר: ולו תהיה לאשה (דברים כ״ב:כ״ט), אשה הראויה לו.
(ו) יתומה שנתארסה ונתגרשה, רבי אלעזר אומר, המפתה פטור, והאונס חיב.
(ז) איזוהי בשת, הכל לפי המביש והמתביש. פגם, רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת, כמה היתה יפה וכמה היא יפה. קנס, שוה בכל אדם. וכל שיש לו קצבה מן התורה, שוה בכל אדם.
(ח) כל מקום שיש מכר, אין קנס. וכל מקום שיש קנס, אין מכר. קטנה יש לה מכר ואין לה קנס. נערה יש לה קנס ואין לה מכר. הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס.
(ט) האומר פתיתי את בתו של פלוני, משלם בשת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס. האומר גנבתי וטבחתי ומכרתי, משלם את הקרן על פי עצמו, ואינו משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. המית שורי את פלוני או שורו של פלוני, הרי זה משלם על פי עצמו. המית שורי עבדו של פלוני, אינו משלם על פי עצמו. זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק, אינו משלם על פי עצמו.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם