ברכות פרק ב - היה קורא

דפים יג. – יז: 

(א) היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא, אם כון לבו, יצא. ואם לאו, לא יצא. בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, בפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.

(ב) אלו הן בין הפרקים, בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע, ובין שמע לוהיה אם שמע, בין והיה אם שמע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר, בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. אמר רבי יהושע בן קרחה, למה קדמה שמע לוהיה אם שמע, אלא כדי שיקבל עליו על מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו על מצות. והיה אם שמע לויאמר, שוהיה אם שמע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום.

דף יג עמוד א
* פרק שני, המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני קריאת שמע.
* האם מצוות צריכות כוונה?
* האם יכול לקרוא את ק”ש בכל לשון? לדעת רבי יש לקרוא את קריאת שמע בלשון הקודש, ולדעת חכמים ניתן לקרוא קריאת שמע בכל לשון.
* לדעת רבי אליעזר: עד “על לבבך” יש צורך בכוונה, ולדעת רבי עקיבא: כל הפרשה צריכה כוונה.

דף יג עמוד ב
* הקורא את שמע – צריך שיכוין את לבו, ר’ אחא משום ר’ יהודה אומר: כיון שכוון לבו בפרק ראשון, שוב אינו צריך.
* ר’ זוטרא ורבי יאשיה נחלקו אם פרשה שניה של קריאת שמע צריכה כוונה או קריאה, אך פרשה ראשונה לדעת שניהם צריכה גם כוונה וגם קריאה.
* כל המאריך באחד (באות ד’) – מאריכין לו ימיו ושנותיו.
* לדעת רב יהודה: עד “על לבבך” בעמידה, ולדעת רבי יוחנן: כל הפרשה כולה בעמידה.
* “שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד” – זו ק”ש של ר’ יהודה הנשיא.
* אמר “שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד” ונאנס בשינה – יצא.
* פרקדן (אף אם הוא בהטיה) – לא יקרא קריאת שמע.

דף יד עמוד א
* מתי ניתן להפסיק בקריאת שמע לצורך שאילת שלום? לדעת ר’ מאיר: בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, לדעת ר’ יהודה: בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד.
* האם גם בעת אמירת הלל ומגילה ניתן להפסיק לשאלת שלום? (בימים שאומרים הלל שלם – בין פרק לפרק פוסק, באמצע הפרק אינו פוסק, בימים שאומרים חצי הלל – פוסק אפי’ באמצע הפרק).
* האם טעימת תבשיל (עד רביעית) לדעת אם צריכה מלח או תבלין – טעונה ברכה? לא וגם ומותרת למי ששרוי בתענית.
* האם ניתן לומר שלום לחברו קודם תפילת שחרית? לדעת רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל – כאלו עשאו במה.
* האם יכול לעשות חפציו קודם תפילה? אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל.
* כל המתפלל ואח”כ יוצא לדרך – הקב”ה עושה לו חפציו.
* כל הלן שבעת ימים בלא חלום – נקרא רע.
* כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן – אין מבשרין אותו בשורות רעות.
* הלכה כר’ יהודה שאמר שבין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק (לשאלת שלום).

דף יד עמוד ב
* האם יש לומר את פרשת “ויאמר” בערבית? אביי סובר שאף בתפילת ערבית יש לומר את כל פרשיית “ויאמר” בקריאת שמע (שלא כדעת רב הסובר שאין לומר זאת בערבית, ושלא כמנהג ארץ ישראל שאין אומרים אלא תחילתה וסופה).
* לדעת ר”ש בן יוחאי: בדין הוא שתקדם שמע לוהיה אם שמוע – שזה ללמוד וללמד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר – שזה יש בה ללמד ולעשות ויאמר אין בה אלא לעשות בלבד. (וזה בנוסף לטעם המובא במשנה בשם רבי יהושע בן קרחה).
* האם יכול לקרוא ק”ש בלא תפילין? כל הקורא ק”ש בלא תפילין – כאילו מעיד עדות שקר בעצמו / כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים.

דף טו עמוד א

* הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה – יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק”ש ויתפלל, ומעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.
* לקריאת שמע – לא צריך לחזר אחרי מים לנקות ידיו, לתפילה – כן צריך (עד מרחק פרסה לפניו, ועד פחות ממיל לאחוריו).

(ג) הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר, לא יצא. קרא ולא דקדק באותיותיה, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. הקורא למפרע, לא יצא. קרא וטעה, יחזר למקום שטעה.

* הגמרא מבארת את טעמי מחלוקת ת”ק ורבי יוסי שבמשנה (שנחלקו אם הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא או לא).
* במשנה במסכת תרומות נאמר “חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה”, והגמרא מבררת מי הוא התנא של משנה זו.

דף טו עמוד ב
* במשנה במסכת מגילה נאמר “הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ורבי יהודה מכשיר בקטן”, והגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת מי הוא התנא של משנה זו.
* רב שילא מכריע להלכה כדעת רבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה שהקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, וכדעת רבי יהודה שהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא.
* בכל שאר הברכות (חוץ מקריאת שמע) – לדברי הכל אם לא השמיע לאזנו יצא.
* ר’ יאשיה מכריע להלכה כדעת רבי יוסי שקרא ולא דקדק באותיותיה יצא.
* גם את הצוואות (הפסוקים: “וקשרתם”, “וכתבתם”) צריך לכתוב בתפילין ובמזוזות.
* “ולמדתם” – שיהא למודך תם, שיתן ריוח בין הדבקים (כגון: “על לבבך”).
* כל הקורא ק”ש ומדקדק באותיותיה – מצננין לו גיהנם.

דף טז עמוד א
* “כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע” וגו’ – מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים (בתי מדרשות) מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות.
* טעה בין כתיבה לכתיבה (שיודע שצריך לומר וכתבתם ואינו יודע אם נמצא בפרשת שמע או בפרשת והיה אם שמוע) – יחזור לכתיבה ראשונה אא”כ התחיל ממילא לומר “למען ירבו ימיכם”.

(ד) האמנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה.

(ה) חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה. מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא. אמרו לו תלמידיו, לא למדתנו, רבנו, שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון. אמר להם, איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפלו שעה אחת.

* הסוגיה עוסקת בפרטי הדינים של מי שעסוק במלאכתו והגיע זמן קריאת שמע ותפילה.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לכך שחתן פטור מק”ש.

(ו) רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו, לא למדתנו, רבנו, שאבל אסור לרחץ. אמר להם, איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.

(ז) וכשמת טבי עבדו, קבל עליו תנחומין. אמרו לו תלמידיו, לא למדתנו רבנו, שאין מקבלין תנחומין על העבדים. אמר להם, אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה.

(ח) חתן אם רצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון, קורא. רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה לטל את השם יטל.

דף טז עמוד ב
* רבן גמליאל סובר שאנינות לילה היא מדרבנן, ולכן לאבל אסטניס מותר לרחוץ.
* עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים, אלא אומרים לבעליהם: “המקום ימלא לך חסרונך”.
* אין קורין אבות אלא לשלשה, ואין קורין אמהות אלא לארבע.
* הגמרא מפרטת תפילות שונות שתנאים ואמוראים הוסיפו בסוף תפילתם.

דף יז עמוד א
* הגמרא ממשיכה לפרט תפילות שונות שאמוראים הוסיפו בסוף תפילתם.
* יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני (מתוך תפילתו של רב ששת כשהיה יושב בתענית).
* אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם (מתוך תפילתו של ר’ יוחנן כשסיים ללמוד את ספר איוב).
* הגמרא מביאה מימרות שהיו רגילים לומר רבי מאיר, חכמי יבנה, אביי, רבא, רב.
* אמרו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק.
* תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים.
* כל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא.
* העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.
* במה זוכות הנשים לעולם הבא? נשים זוכות לעולם הבא בזכות שמביאות את בניהם לבית הכנסת ושולחות את בעליהם לבית המדרש וממתינות עד שהם שבים.

דף יז עמוד ב
* “שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה” – האמוראים נחלקו אם הפסוק עוסק בצדיקים או ברשעים.
* בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.
* במשנה בדף הקודם עולה שרבן שמעון בן גמליאל חושש ליוהרא וחכמים חולקים, והגמרא מקשה על כך ממשנה במסכת פסחים שממנה עולה הפוך, ומביאה 2 תירוצים.