שו”ע (סימן קסה,א) – העושה צרכיו ורוצה לאכל, יטל ב׳ פעמים. על הראשונה מברך: אשר יצר, ועל השניה מברך: על נטילת ידים. ואם אינו רוצה לטל אלא פעם אחת, לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף, יברך: אשר יצר, ואחר כך בשעת נגוב יברך: על נטילת ידים.
מ”ב – יטול ב׳ פעמים וכו׳ – דאם יטול פ״א ויברך מתחלה אשר יצר ואח״כ על נט״י הוי הפסק בין הנטילה לברכתה ואם יברך מתחלה ענט״י ואח״כ אשר יצר הוי הפסק בין ברכת נטילה להמוציא ולהניח מלברך ברכת אשר יצר עד אחר ברכת המוציא ג״כ אין נכון שחיובה חל עליו מיד כשעשה צרכיו ואין לאחרה.
וכתבו האחרונים דצריך ליזהר שלא ליטול בפעם הראשון נטילה גמורה ורק מעט משום נקיות דאל״ה הרי נטהרו ידיו בפעם הראשון ואין שייך לברך עוד על נטילה שניה וכנ״ל בסימן קנ״ח ס״ז. ודע דיש כמה פוסקים שס״ל דאשר יצר לא הוי הפסק בין ברכת נטילה להמוציא משום דהכל לצורך טהרת ידים והוי כמו גביל לתורא בסימן קס״ז וע״כ אם בדיעבד נטל נטילה אחת כדין לשם נטילה לאכילה יברך מתחלה ענט״י ואח״כ אשר יצר דיש לסמוך על הפוסקים אלו וה״ה לכתחלה אם היה קשה לו ליטול שתי נטילות מדוחק מים וכי״ב יטול אחת ויברך ענט״י ואח״כ א״י =אשר יצר..
כתבו האחרונים דלדידן דנהיגן ליטול רביעית בב״א על כל יד ויד א״כ נגמר תיכף טהרת ידים וראוי לברך ענט״י וא״כ ברכת אשר יצר הוי הפסק בין נטילה לברכה ויותר טוב לעשות כאופן הראשון המוזכר בשו״ע.
ילקוט יוסף– אם הוצרך לנקביו ורוצה לאכול מיד, יטול ידיו בסירוגין ג’ פעמים, ויכוין בנטילה זו אדעתא דהכי שרוצה לאכול, ויברך על נטילת ידים וינגב, ומיד יברך אשר יצר. ואין ברכה זו חשובה כהפסק בין הנטילה לבציעת הפת, שבלאו הכי מעיקר הדין לדעת מרן מותר להפסיק בין הנטילה לברכת המוציא ,כאשר יבואר להלן. ואם אינו חושש שישכח מלברך ברכת אשר יצר, יאכל כזית של המוציא, ואחר כך יברך אשר יצר. ומה שכתבו בכמה אחרונים שיטול ידיו לעשיית צרכיו, ויברך אשר יצר, ואחר כך יחכך ידיו במקומות המכוסים שבגופו, ושוב יטול ידיו ויברך על נטילת ידים, אין זה נכון לנהוג כן לפי ההלכה, שמכניס עצמו בידים לספק ברכה שאינה צריכה. [ילקוט יוסף, ח”ג דיני ברהמ”ז וברכות, עמוד צו].