סימן תקנא– דין שבוע שחל ט׳ באב להיות בתוכה, ובו י״ח סעיפים

(א) משנכנס אב ממעטין בשמחה; ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו״ם, לשתמיט מניה דריע מזליה. {הגה: מילה שהיא מראש חדש עד ט׳ באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים); אבל בלאו הכי, אסור. אפלו בשבת של חזון אין מחליפין ללבש בגדי שבת, כי אם הכתנת לבד (מרדכי הל׳ תשעה באב והגהות אשרי פ״ד דתענית ואגדה ורוקח); אבל פורשין פרכת של שבת, אם לא שארע ט׳ באב בשבת ונדחה, שאז אין פורשין פרכת של שבת. ומי שיש לו נשואין בשבת נחמו, מתר ללבש בגדי שבת בשבת של חזון (מהרי״ל).}

(ב) מראש חדש עד התענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים; ואם היה כתלו נוטה לפל, אף על פי שהוא של שמחה מתר לבנות {ולצרך מצוה הכל שרי (ר״ן ספ״ק דתענית);} ואין נושאים נשים ואין עושין סעדת ארוסין, אבל לארס בלא סעדה מתר, ואפלו בט׳ באב עצמו מתר ליארס, שלא יקדמנו אחר. {הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי״ז בתמוז ואילך, עד אחר ט׳ באב (מנהגים).}

(ג) שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפלו אינו רוצה ללבשו עתה אלא להניחו לאחר ט׳ באב, ואפלו אין לו אלא חלוק אחד, אסור; וכן המכבסים מקדם, בין ללבש בין להציע בהם המטה; ואפלו מטפחות הידים והשלחן, אסור. וכבוס שלנו, מתר; אבל גהוץ (פי׳ מעבירין על הבגדים אבן חלק להחליקו, ערוך) שלנו, אסור. וכלי פשתן, אין בהם משום גהוץ והרי הם ככבוס שלנו, ומתר; והני מלי לגהצן ולהניחן עד אחר תשעה באב, אבל אסור ללבשן בשבוע זה. ונהגו לאסר אפלו כלי פשתן, ואפלו בכבוס שלנו, בין ללבש בין לכבס ולהניח; ואין להקל בדבר, כיון שנהגו, וכל שכן דאפשר דמדינא נמי אסור, שהרי יש מי שכתב דכבוס שלנו קרי (גהוץ) לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה, לפי שמימיהם הם עכורים שאינו ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל, וכבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככבוס של ארץ ישראל ואסור. ועוד יש מי שפרש דגהוץ הינו מים ואפר או נתר ובורית, וכבוס הינו במים לבד, ובזמן הזה אין מכבסים במים לבד ונמצא שכל כבוס של זמן הזה הוי גהוץ, ואסור מדינא אפלו בכלי פשתן ללבשן מיהא. {הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ראש חדש עד אחר התענית, אם לא לצרך מצוה, כגון אשה הלובשת לבנים מתרת לכבס וללבש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח ואור זרוע), אבל בט׳ באב עצמו לא תלבש לבנים רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא). וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות. ואסור לתן כלים לכובסת עכו״ם לכבס מראש חדש ואילך, אבל קדם ראש חדש מתר לתת, אף על פי שכובסת אחר ראש חדש (תוספות פ״ד דתענית ומהרי״ל).}

• אסורים להסתפר בשבוע שחל בו וגם אבי הבן, הסנדק והמוהל אסורים ( רמ”א- נוהגים מראש חודש)
• כיבוס דינו כמו בדיני חול המועד ולכן בגדי זיעה, בגדי ילדים מותר במקרה שאין לו. 
•  

(ד) לאחר התענית מתר לספר ולכבס מיד. ואם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת, מתר בשתי השבתות, בין שקדם התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסר כל שבוע שלפניו, חוץ מיום ה׳ ויום ו׳. {הגה: ונוהגין להחמיר מתחלת ראש חדש לענין כבוס, אבל תספרת נוהגים להחמיר מי״ז בתמוז (מנהגים).}

(ה) אסור לעבריות לכבס בגדי העכו״ם בשבוע זה.

(ו) כלים חדשים, בין לבנים בין צבועים בין של צמר בין של פשתן, אסור ללבש בשבת זה {ואנו מחמירין מראש חדש ואילך.}

(ז) יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה, ויש להחמיר בזה מראש חדש. {הגה: והוא הדין דאסור לקנותן. וכן אמן ישראל אסור לעשותן לאחרים, בין בשכר בין בחנם (תרומת הדשן ובית יוסף); ונהגו להקל בזה, אבל אם ידוע ומפרסם שהמלאכה של עכו״ם, שרי (תרומת הדשן). וכן נהגו לתת לאמנים עכו״ם לתקן כלים חדשים תוך זמן זה, כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית; ומיהו טוב למעט בזה במקום דאפשר, דלא עדיף משאר משא ומתן דממעטינן.}

(ח) נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא מדעייל אב, מנהגא. והוא מלשון או בשתי או בערב. {ונוהגין שלא לקדש החדש עד אחר ט׳ באב (מהרי״ל ודעת עצמו).}

(ט) יש נוהגים שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין בשבת זו; {ומתר בחמץ של יין; (אגדה ומהרי״ל).} ויש שמוסיפין מראש חדש עד התענית, ויש שמוסיפין מי״ז בתמוז. {הגה: ומצניעים מראש חדש ואילך הסכין של שחיטה (ר׳ ירוחם ני״ח ח״ג והגהות מימוני), שאין שוחטים כי אם לצרך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה (או פדיון הבן) וכיוצא בו.}

(י) יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכל בשר בימים הנזכרים, מתרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס; ומתר לשתות יין הבדלה וברכת המזון. {הגה: ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי״ל סי׳ ט״ו), אלא נותנים לתינוק; ובמקום דליכא תינוק, מתר בעצמו לשתות הבדלה. ובסעדת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעדת ארוסין, אוכלים בשר ושותין יין כל השיכים לסעדה; אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט׳ באב בתוכה, אין לאכל בשר ולשתות יין רק מנין מצמצם, וזה אפלו בערב תשעה באב שרי (מנהגים ומהרי״ל), ובלבד שלא יהיה בסעדה שמפסיק בה (דברי עצמו).}

(יא) כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו אסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש (קהלת י, ח). {ומתר לשתות כל שכר אפלו של דבש שקורים מע״ד.}

(יב) תספרת שבוע זה, אחד ראשו ואחד כל שער שבו, אסור.

(יג) ובזקן, כל שמעכב את האכילה מתר.

(יד) אסור לגדולים לספר לקטנים ולכבס כסותם בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. {הגה: מיהו בגדים שמלפפין בהם הקטנים לגמרי, שמוציאים בהם רעי ומשתינין בהם, הני ודאי משרא שרי; ואפלו בגדי שאר קטנים נוהגים להקל (בית יוסף).}

(טו) מי שתכפוהו אבלות של מת ושל שבת זו והכביד שערו, מקל בתער אבל לא במספרים; ומכבס כסותו במים, אבל לא בנתר ובחול.

(טז) יש נוהגים שלא לרחץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו, ויש מתענים מי״ז בתמוז עד תשעה באב. {הגה: ולצרך מצוה שרי; ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי״ל); ואפלו אם טובלת ליל י׳ באב, מתר לה לרחץ בערב תשעה באב אם אי אפשר לה לרחץ ליל י׳ (אגדה). ונראה דהוא הדין אשה הלובשת לבנים יכולה לרחץ מעט כדרכה כשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצרך מצוה. ונוהגין שלא לרחץ, אפלו בצונן, מראש חדש ואילך (ת״ה סי׳ ק״ז). אפלו בערב שבת של חזון אסור לרחץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי״ל ותשובת מהרי״ל סי׳ ט״ו ובית יוסף); ויש מקלים בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת.}

(יז) טוב לזהר מלומר שהחינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצוה {וכן בפרי שלא ימצא אחר ט׳ באב, מתר לברך ולאכלו בין המצרים (בנימין זאב סי׳ קס״ג ותשובת מהרי״ל).}

(יח) צריך לזהר מי״ז בתמוז עד ט׳ באב שלא לילך יחידי מד׳ שעות עד ט׳ שעות {משום שבהם קטב מרירי שולט;} ולא יכו התלמידים בימים ההם.