שו”ע (סימן תרע,ב): רבוי הסעדות שמרבים בהם הם סעדות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה.
מ”ב– שלא קבעום למשתה ושמחה אלא להלל ולהודות. ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים כי בפורים היה הגזירה להשמיד ולהרוג את הגופות שהוא בטול משתה ושמחה ולא את הנפשות שאפילו המירו דתם ח״ו לא היה מקבל אותם לכך כשהצילם הקב״ה ממנו קבעו להללו ולשבחו ית׳ ג״כ ע״י משתה ושמחה משא״כ במעשה דאנטיוכוס שלא גזר עליהם להרוג ולהשמיד רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם [כמו שאנו אומרים להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך] ואם היו ישראל מכניעים להם להיות כבושים תחת ידם ולהעלות להם מס וחוזרין לאמונתם ח״ו לא היו מבקשים יותר אלא שהגביר הקב״ה יד ישראל ונצחום לכך לא קבעום אלא להלל ולהודות לבד כלומר כיון שהם רצו למנוע אותנו מזה לכפור בדתו ח״ו ובעזרתו ית׳ לא הפיקו זממם וגברה ידינו לכך אנו מודים ומשבחים לו על שהיה לנו לאלהים ולא עזבנו מעבודתו [לבוש].
כף החיים– והטעם כתב הלבוש לפי שלא רצה האויב כ״א להעבירם על הדת לא כן בפורים כי רצה המן להשמיד הכל יעו״ש. והמאמ״ר או׳ ג׳ כתב דבפורים ה״ט שקבעום למשתה ושמחה שהתשועה באה להם ע״י משתה ושמחה שעשתה אסתר ומתוך המשתה נתלה המן ועלה מרדכי לגדולה משא״כ בחנוכה שהנס היה בענין הנרות יעו״ש. וכ״כ המחב״ר אות ד׳ וכתב עוד טעם אחר לפי שבפורים קבלנו התורה (כמ”ש במס’ שבת דף פ”ח ע”א) וכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו עכ״ל ועוד י״ל כי בחנוכה היה הנס ע״י מלחמה שהיהודים נלחמו באויביהם ונצחום משא״כ בפורים שהנס נעשה מאליו בלתי מלחמה ולא עוד אלא שהמלך היה עכו״ם ונתן רשות להרוג בעכו״ם והוא פלא פלאות ונמצאת השמחה כפולה וע״כ קבעום גם למשתה ושמחה.
שולחן ערוך כפשוטו– כל חג עם המאפיינים הייחודיים שלו. בפורים, הואיל וארע הנס על ידי משתה יין, גם עיקר זכרונו מתקיים בסעודת מצוה. בחנוכה לעומת זאת, עיקר השמחה היא על הניצחון הרוחני, שהתבטא בנס פח השמן. הלכך גם זכרון הנס ייעשה בהדלקת נרות, ולא בסעודה.
רמ”א – ויש אומרים שיש קצת מצוה ברבוי הסעדות, משום דבאותן הימים היה חנכת המזבח (מהר״א מפראג). ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעדות שמרבים בהם, ואז הוי סעדת מצוה (מנהגים).
מ”ב- דבאותן הימים היה חנכת המזבח– ר״ל בכ״ה בכסליו כדאיתא במדרש דמלאכת המשכן נגמר בכ״ה בכסליו אלא שהמתין הקב״ה בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב״ה עלי לשלם לכסליו ושילם לו חנוכת בית חשמונאי. וגם שם בימי אנטיוכוס טמאו ההיכל ועשו חנוכת הבית בשמנה ימים אלו בבית.
°ונוהגין לומר זמירות ושבחות– וכתב הרש״ל שכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה הכל סעודת מצוה.[ מ”ב- ה״ה בנישואי בת ת״ח לעם הארץ אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה]
שולחן ערוך כפשוטו– לאמיתו של דבר, כל סעודה הופכת לסעודת מצוה, כאשר היא מלווה בדברי תורה ובשירי קודש, וקל וחומר בחנוכה.
האם צריך לאכול מאכלי גבינה בחנוכה ?
רמ”א– יש אומרים שיש לאכל גבינה בחנכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב (כל בו ור״ן).
מ”ב– יהודית היתה בתו של יוחנן כ״ג והיתה גזירה שכל ארוסה תבעל לטפסר תחלה והאכילה לראש הצוררים גבינה לשכרותו וחתכה את ראשו וברחו כולם.
שולחן ערוך כפשוטו– יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, הצליחה להגיע בערמה אל מנהיג הצבא היווני, ולהאכילו גבינה מלוחה, כדי שישתה וישתכר. אחר שנרדם, נטלה את חרבו, וחתכה את ראשו.
כף החיים– דיש מפרשים שע״י אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמ״ש בהגדה בת היתה ליוחנן כ״ג והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבינה בחנוכה. ויש מפרשים דנס של יהודית היה בזמן אחר והיה ע״י חלב שהשקתה למלך וגם יין וישכב וירדם וחתכה ראשו והביאתו לירושלים ויראו כי מת גבורם וינוסו. והמעשה הזה הובא בס׳ חמדת ימים כמ״ש בן א״ח פ׳ וישב אות כ״ד יעו״ש אלא שמתוך שגם נס זה נעשה עם היונים שהיו צרים לישראל עושים לו זכר בחנוכה שהיה הנס ג״כ עם היונים.