תפריט
(א) אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב.
דף מז עמוד א
* פרק חמישי (“איזהו מקומן של זבחים”), המתחיל בעמוד זה, מבאר באלו מקומות בבית המקדש נעשית שחיטתם וקבלת דמם של הקורבנות השונים, וכן פרטים נוספים. (ובכל הפרק אין מחלוקת).
דף מז עמוד ב
* המשנה בתחילת הפרק שנתה “קדשי קדשים שחיטתן בצפון” אך לא הוסיפה לשנות “וקיבול דמן בכלי שרת בצפון” בגלל שדין זה אינו נכון בנוגע לאשם מצורע (כי קיבול דמו הוא גם ביד).
* אשם מצורע – שני כהנים מקבלים את דמו, אחד ביד ואחד בכלי, זה שקיבלו בכלי בא לו אצל מזבח וזה שקיבלו ביד בא לו אצל מצורע.
דף מח עמוד א
* המשנה בתחילת הפרק פתחה בדין חטאת ששחיטתה בצפון ולא בדין עולה ששחיטתה בצפון, כי חביב לתנא לשנות תחילה דבר שנלמד מדרשה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששחיטת עולה (מהצאן ומהבקר) היא בצפון.
* רבי עקיבא וחכמים נחלקו אם חייבים אשם תלוי על ספק מעילות.
* רב פפא סובר שלדעת כולם לומדים “עליון מתחתון”.
* לדעת כולם: “אין גזירה שוה למחצה”.
* לדעת כולם: היקש עדיף מגזירה שוה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששחיטת החטאות וקבלת דמן נעשות בצפון (לכתחילה ואף בדיעבד).
דף מח עמוד ב
* הגמרא מבררת לאיזה צורך נאמר “אוֹתוֹ” בשעיר נשיא – הגמרא מביאה ארבע אפשרויות, ורק האפשרות השניה נשארת למסקנה.
* “עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר” – לדעת רבי יהודה: לרבות שעיר נחשון לסמיכה, לדעת רבי שמעון: לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה.
* רבי אחיא למד מהפסוק “וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה” שאין השוחט צריך לעמוד גם הוא בצפון.
* מליקת בן עוף ושחיטת קורבן פסח – לא צריכות להיות בצפון העזרה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששחיטת וקבלת הדם בעולה צריכות להיות בצפון אף בדיעבד.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם