סימן כה – דיני תפילין בפרטות ( 13 סעיפים ) – כבוד התפילין 

(א) אחר שלבש טלית מציץ, יניח תפלין, שמעלין בקדש. והמניחים כיס התפלין והטלית לתוך כיס אחת צריכין לזהר שלא יניחו כיס התפלין למעלה, כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קדם הטלית, כדי שלא יעבר על המצות.

{הגה: מיהו אם תפלין מזמנים בידו ואין לו ציצית אין צריך להמתין על הציצית אלא מניח תפלין וכשמביאים טלית מעטפו (דברי עצמו).}

מ”ב : יניח תפילין – ומי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין הכריעו האחרונים דתפילין קודמין כי ציצית הוא רק מצוה אם יש לו טלית של ד׳ כנפות ותפילין הוא חובה ומי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן וכדלקמן בסימן ל״ז. 

(ב) מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו, ויניח תפלין בביתו, וילך לבוש בציצית ומכתר בתפלין לבית הכנסת, ושם יתעטף בטלית גדול.

{הגה: והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול קדם ולברך עליו ואחר כך מניח התפלין והולך לבית הכנסת.}

מ”ב- בביתו – כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין וכמו שהביא הב״י והד״מ בשם הזוהר עי״ש שהוא ענין גדול. ואם יודע שילך דרך מבואות המטונפות או שמצויין נכרים ברחוב יניחם בחצר בית הכנסת ואם אי אפשר יניחם בביתו ויכסם בכובעו או בידו. ועיין באחרונים שכתבו במשכים קודם אור הבוקר ובא לבהכ״נ לא שייך אזהרת הזוהר דעדיין לא מטי זמן חיובא. ומ״מ כשיאור היום יותר טוב שיצא לחצר בהכ״נ וילבשם שם ויכנס אח״כ לבהכ״נ

(ג) הרא״ש היה מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה, ואז היה מניח תפלין ומברך עוטר ישראל בתפארה.

מ”ב- ואז היה וכו׳ – כדי ליתן שבח והודאה בברכה זו גם על התפילין שנקראין פאר שנאמר פארך חבוש עליך וקאי על תפלין שהן פאר לישראל כמו שנאמר וראו כל עמי הארץ וגו׳ ויראו ממך ודרשינן אלו תפילין שבראש

(ד) צריך שיהיו תפלין עליו בשעת קריאת שמע ותפלה.

(ה) יכון בהנחתם שצונו הקב״ה להניח ארבע פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המח, כדי שנזכר נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד להקב״ה הנשמה שהיא במח וגם הלב שהוא עקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכר הבורא וימעיט הנאותיו ויניח של יד תחלה ויברך להניח תפלין, ואחר כך יניח של ראש ולא יברך כי אם ברכה אחת לשתיהם. {הגה: ויש אומרים לברך על של ראש על מצות תפלין אפלו לא הפסיק בינתים (הרא״ש הל׳ תפלין) וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין ב׳ ברכות וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (מהר״י בן חביב אגור סי׳ ל״ח).}

(ו) אם פגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אותה מצוה ויניח של יד תחלה ואחר כך של ראש.

(ז) יברך להניח בקמ״ץ תחת הה״א, ולא בפתח ובדגש.

(ח)כל המצות מברך עליהם עובר לעשיתן(פרוש קדם ויעבר את הכושי פרושו רץ והקדים לפניו) לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקברת, קדם קשירתם, שקשירתם זו היא עשיתן {הגה: וכן בשל ראש קדם שמהדקן בראשו (טור).}

(ט) אסור להפסיק בדבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש, ואם הפסיק מברך על של ראש על מצות תפלין. {הגה: ולדידן דנוהגין לברך ב׳ ברכות אף אם לא הפסיק צריך לחזר ולברך על של ראש להניח וגם על מצות (ד״ע).}

(י) אם סח לצרך תפלין אינו חוזר ומברך, אם שמע קדיש או קדשה בין תפלה של יד לתפלה של ראש לא יפסיק לענות עמהם, אלא שותק ושומע ומכון למה שאומרים.

(יא) אחר שקשר של יד על הזרוע, יניח של ראש קדם שיכרך הרצועה סביב הזרוע, ויש מי שאומר שאסור להוציא תפלה של ראש מהתיק, עד שתהא תפלה של יד מונחת.

{הגה: ואף אם שניהם לפניו חוץ לתיק לא יתקן לפתח התפלה של ראש עד אחר הנחה של יד (מהרי״א ומהר״י בן חביב) יש מי שכתב להניח של יד מישב ושל ראש מעמד (אגור בשם הזהר סי׳ פ״ד) ובמדינות אלו לא נהגו כן אלא שתיהן מעמד.}

(יב) אם מניח תפלין כמה פעמים ביום, צריך לברך עליהם בכל פעם. נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירן למקומן צריך לברך. {הגה: ואם מחזיר אחת מהם מברך כמי שמניח תפלה אחת כדלקמן סי׳ כ״ו (דברי עצמו).} הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד, צריך לברך. {הגה: ויש אומרים שלא לברך (טור סי׳ ח׳) והכי נהוג וכבר נתבאר לעיל סי׳ ח׳ (סעיף י״ד).} מי שמניח תפלין של יד וברך, ובתחלת ההדוק נפסק הקשר של יד, והצרך לעשות קשר אחר, אמנם לא הסיח דעתו, אינו צריך לחזר ולברך. אם התר של יד קדם הנחת של ראש, מהדקן, ואין צריך לחזר ולברך. אבל אם הניח של ראש, ואחר כך התר של יד, מהדק ומברך. מתר לברך על תפלין שאולין, ולא על גזולין.

(יג) נהגו העולם שלא לחלץ תפלין עד אחר קדשת ובא לציון. {ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלץ (תפלין) עד שאמר בהם שלש קדשות וארבע קדישים דהינו לאחר ק״י והכי נוהגים המדקדקים (פתח עינים ס׳ המוסר פ״ד).} וביום שיש בו ספר תורה נוהגים שלא לחלצם עד שיחזירו ספר תורה ויניחוהו בהיכל. {הגה: והינו במקום שמכניסין התורה לאחר ובא לציון גואל אבל לפי מנהג מדינות אלו שמכניסים התורה מיד לאחר הקריאה אין לחלצם רק כמו בשאר ימים (דברי עצמו).} וביום ראש חדש חולצים אותם קדם תפלת מוסף. {הגה: והוא הדין בחול המועד ודוקא במקום שאומרים במוסף קדשת כתר. מיהו נוהגים לסלקם קדם מוסף בכל מקום (בית יוסף).}