גמ’ עבודה זרה יז,ב- יח,א:
אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון אמרו ליה אמאי קא עסקת באורייתא אמר להו כאשר צוני ה׳ אלהי מיד גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות.
עליו לשריפה שהיה הוגה את השם באותיותיו והיכי עביד הכי והתנן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תורה מן השמים ואין תחיית המתים מן התורה אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו. להתלמד עבד כדתניא {דברים י״ח:ט׳} לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. אלא מאי טעמא אענש משום הוגה את השם בפרהסיא [דהוי].
ועל אשתו להריגה דלא מיחה ביה מכאן אמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו.
ועל בתו לישב בקובה של זונות דאמר רבי יוחנן פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב {תהלים מ״ט:ו׳} עון עקבי יסבני עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסובין לו ליום הדין.
בשעה שיצאו שלשתן צדקו עליהם את הדין הוא אמר {דברים ל״ב:ד׳} הצור תמים פעלו [וגו׳] ואשתו אמרה {דברים ל״ב:ד׳} אל אמונה ואין עול בתו אמרה {ירמיהו ל״ב:י״ט} גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי וגו׳
אמר רבי [כמה] גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להן שלש מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין.