סימן מו– הלכות ברכות השחר ושאר ברכות, ובו ט׳ סעיפים

(א) כשנעור משנתו, יאמר אלהי נשמה. כששומע קול התרנגול, יברך הנותן לשכוי בינה. כשלובש יברך מלביש ערמים. כשיניח ידיו על עיניו, יברך פוקח עורים. כשישב יברך מתיר אסורים. כשזוקף יברך זוקף כפופים. כשיניח רגליו בארץ, יברך רקע הארץ על המים. כשנועל מנעליו, יברך שעשה לי כל צרכי. כשהולך יברך המכין מצעדי גבר. כשחוגר חגורו, יברך אוזר ישראל בגבורה. {הגה: או לובש האבנט המפסיק בין לבו לערוה (בית יוסף בשם הראב״ד).} כשמשים כובע או מצנפת בראשו, יברך עוטר ישראל בתפארה. כשיטל ידיו, יברך על נטילת ידים. כשירחץ פניו, יברך המעביר שנה מעיני וכו׳ ויהי רצון וכו׳ עד ברוך אתה ה׳ גומל חסדים טובים לעמו ישראל. ואין לענות אמן אחר המעביר שנה מעיני, עד שיחתם הגומל חסדים טובים לעמו ישראל, שהכל ברכה אחת היא.

(ב) עכשו מפני שאין הידים נקיות, וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם, נהגו לסדרם בבית הכנסת, ועונין אמן אחריהם, ויוצאים ידי חובתן.

(ג) חיב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.

(ד) צריך לברך בכל יום (שעשאני יהודי) [שלא עשני גוי] {הגה: ואפלו גר יכול לברך כן (דברי עצמו) אבל לא יאמר שלא עשני גוי, שהרי היה גוי מתחלה (אבודרהם)} שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, והנשים מברכות: שעשני כרצונו.

(ה) אם קדם וברך זוקף כפופים קדם שברך מתיר אסורים, לא יברכנה.

(ו) יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח, ואין דבריהם נראים. {הגה: אך מנהג פשוט בבני אשכנזים לאמרה.}

(ז) יש נוהגים לברך ברכות אחרות נוספות על אלו, וטעות הוא בידם.

(ח) כל הברכות האלו, אם לא נתחיב באיזה מהן, כגון שלא שמע קול התרנגול, או שלא הלך, או לא לבש, או לא חגר, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. {הגה: ויש אומרים דאפלו לא נתחיב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו, אלא מברכין שהקב״ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג ואין לשנות (טור ותוס׳ והרא״ש פרק הרואה ור״ן פ״ק דפסחים וכל בו).}

(ט) לא יקרא פסוקים קדם ברכת התורה, אף על פי שהוא אומרה דרך תחנונים. ויש אומרים שאין לחוש, כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים. ונכון לחוש לסברא ראשונה. {הגה: אבל המנהג כסברא אחרונה, שהרי בימי הסליחות מתפללין הסליחות ואחר כך מברכין על התורה עם סדר שאר הברכות, וכן בכל יום כשנכנסין לבית הכנסת אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואחר כך מברכין על התורה, ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות (וכן משמע בתוס׳ ומרדכי פ״ק דברכות). וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו׳ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה, ויוצא בזה (טור).}