שו”ע (יו”ד רמד,א-ב): מצות עשה לקום מפני כל חכם אפי’ אינו זקן אלא יניק וחכים ואפי’ אינו רבו וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה.
מאימתי חייב לקום מפניהם משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו ורכוב כמהלך דמי.
בסעיף ט: הרואה חכם עובר אינו עומד עד שיגיע לתוך ארבע אמותיו וכיון שעבר מלפניו יושב ואם הוא רבו מובהק עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שיתכסה מעיניו או עד שישב במקומו:
רמב”ם ( הלכות תלמוד תורה, ו) : כל תלמיד חכמים מצוה להדרו, ואף על פי שאינו רבו, שנאמר ״מפני שיבה תקום והדרת פני זקן״ , זה שקנה חכמה. ומאמתי חייבין לעמוד מפני החכם, משיקרב ממנו בארבע אמות, עד שיעבור מכנגד פניו.
כתב הש”ך (רמ”ד, יא): שלא נהגו לעמוד לפני כל תלמיד חכם, אלא רק לפני ראש ישיבה או אב בית דין.
תורה (ויקרא יט,לב) : מפני שיבה תקום והדרת פני זקן.
בפ״ק דקידושין (לב:) ת״ר מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי? ת״ל זקן אין זקן אלא חכם שנאמר אספה לי ע׳ איש מזקני ישראל
רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום אפילו כל שיבה במשמע. רבי יוסי הגלילי היינו ת״ק.
איכא בינייהו יניק וחכים ת״ק סבר יניק וחכים לא ר׳ יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים א״ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה.