כשיש דליקה בבית בשבת, מותר מעיקר הדין לפנות מהבית כל חפץ שאינו מוקצה כדי להצילו, ולהוציאו למקום שמותר לטלטל בו, כגון חצר מעורבת שבין הבתים.
אבל כיוון שאדם בהול על ממונו, ויש לחשוש שמא מתוך בהילותו להציל את ממונו יבוא לכבות את הדליקה, הגבילו חכמים את שיעור הדברים שמותר להציל בשבת.
בענין שיעור זה ישנה לכאורה סתירה בין שתי משניות :
- משנה שבת בדף קיז,ב : מתירה להציל מזון שלוש סעודות ותו לא.
- משנה שבת בדף קכ,א : מותר להציל סל מלא כיכרות אע”פ שיש בו מאה סעודות.
הגמ’ בדף קכ,א מביאה שתי דעות לישוב סתירה זו :
א. רב הונא אומר שבמקרה שאדם משתמש בכמה סלים להציל מתוך הבית, לא התירו לו להציל אלא מזון שלוש סעודות, כדעת המשנה הראשונה, שהרי כל סל מצריך טרחה נוספת. לעומת זאת, אם אינו משתמש אלא בסל אחד, התירו לו למלא את סלו אפילו במאה סעודות שהרי אינו טורח אלא בסל אחד.
ב. רבא בר זבדא אומר ששתי המשניות עוסקות באדם המציל בכמה סלים, ומיישב את הסתירה שאם הוא מפנה לחצר הסמוכה לבית הוא רשאי להציל אפילו מזון מאה סעודות לאחר שיעביר את תוכן כל הסלים לתוך סל אחד. אך אם הוא מפנה את המזון לחצר אחרת (שמותר להציל אליה בשבת) לא התירו לו אלא מזון שלוש סעודות.