“אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב” מדוע הפסוק מדבר בלשון עבר ולא עתיד?

דוד המלך את חיבורו בספר תהילים פותח בפסוק המפורסם ” אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב ” .

הפסוק מדבר בלשון עבר ולכאורה היה לרשום בלשון עתיד “אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא ילךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא יעמוד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יִשֵּׁב”

אלא דוד בפסוק הראשון מלמד אותנו את המפתח להצלחה ולהיות מאושר! דוד מבקש מאיתנו להתבונן בשני אנשים בגיל 20 :

אחד חיפש את תענוגות העולם בעוד שהשני השקיע בלימודיו התורניים והעסקיים, עבד על אישיותו והקים משפחה – קיים את הפסוק “טוב לגבר כי־ישא על בנעוריו”

בעוד שבגיל 20 נראה שהאדם שנהנה מחיוו הוא אותו אדם בעל הנאות עולם הזה אך דוד המלך מבקש מאיתנו להסתכל לעתיד לגיל 60 ולהשוות את שני האנשים. מי המאושר האמיתי ?

וכך יש לפרש את הפסוק :  האשרי האיש שעוד שהיה צעיר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לֹא יָשָׁב – עכשיו אחרי עשרות שנים ניכר ההבדל ורואים מי הוא המאושר האמיתי – מי עבד על אישיותיו , הקים משפחה, התבסס כלכלית וכדומה.