מסכת תמיד, פרק א

דף כה עמוד ב
* כתב הרמב”ם: “והביא אחר מעילה מסכת תמיד, והניח אותה באחרונה בשביל שאין בה דיבור לא על דרך החכמה ולא על איסור והיתר, אלא הסיפור שהוא אומר היאך היו מקריבין התמיד כדי לעשות כן תמיד”.
* בשלושת הפרקים האחרונים במסכת זו אין גמרא אלא משניות בלבד.
* מסכת תמיד עוסקת בעיקרה בסדר עבודת המקדש בשחר עד לאחר הקרבת קרבן התמיד של שחר, וכן עוסקת בדיני שמירת המקדש ובנושאים נוספים.
* בעמוד זה (עד אמצע העמוד הבא) מובאת משנה המתארת את המקומות שהכהנים שומרים בבית המקדש ואת סדר שכיבתם שם בלילה וקימתם.

(א) בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש. בבית אבטינס, בבית הניצוץ ובבית המוקד. בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות, והרובים שומרים שם. בית המוקד, כפה, ובית גדול היה, מקף רובדים של אבן, וזקני בית אב ישנים שם, ומפתחות העזרה בידם. ופרחי כהנה איש כסתו בארץ. לא היו ישנים בבגדי קדש, אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן, ומתכסין בכסות עצמן. ארע קרי לאחד מהן, יוצא והולך לו במסבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה. ומדורה היתה שם, ובית כסא של כבוד. וזה היה כבודו, מצאו נעול, יודע שיש שם אדם. פתוח, יודע שאין שם אדם. ירד וטבל, עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה. בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים, יוצא והולך לו.

(ב) מי שהוא רוצה לתרם את המזבח, משכים וטובל עד שלא יבא הממנה. וכי באיזו שעה הממנה בא. לא כל העתים שוות, פעמים שהוא בא מקריאת הגבר, או סמוך לו מלפניו או מלאחריו. הממנה בא ודופק עליהם, והם פתחו לו. אמר להן, מי שטבל יבא ויפיס. הפיסו, זכה מי שזכה.

דף כו עמוד א
* המשנה מבארת את סדר השכמת הכהנים במקדש לצורך הפייס לתרומת הדשן (“מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה”).
* מה המקור בתורה לחובת השמירה? הגמרא מבררת את המקור לדין המשנה ששמירת המקדש נעשית על ידי הכהנים בשלושה מקומות.

דף כו עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לכך שהכהנים והלויים שומרים באותם המקומות, ושהכהנים למעלה והלויים למטה.
* בבית המוקד שמר כהן אחד ולא שנים, למרות שהיו שם שני שערים, מכיון ששני השערים היו עומדים זה כנגד זה ושומר אחד יכול להסתכל על שניהם.
* קודם שהביאו את האבנים לבית המקדש (לצורך הרובדים) היו מתקנים ומביאים אבנים צרות ואבנים רחבות יותר (כי היה אסור לחתוך אותם בבית המקדש) וכך היו קובעים אותם בכותל.
* זקני בית אב ישנו על גבי הרובדים שבבית המוקד ולא הכניסו שם מיטות כי אין זה דרך ארץ להכניס מיטות לבית המקדש.

דף כז עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לכך שהלויים היו שומרים בעשרים ואחת מקומות במקדש.
* בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים, וזה אחד מהן: “והכהנים הלוים בני צדוק”.
* אין היתר ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד (ולכן הלויים, ששמרו על חמשה שערי העזרה ועל ארבעה פנותיו, שמרו מבחוץ לעזרה).
* הגמרא מקשה מדוע הלויים שמרו רק בחמשה שערי עזרה והרי במשנה במידות נאמר שיש שבעה שערים בעזרה, ומביאה את תירוץ אביי ואת תירוץ רבא.
* הגמרא מבררת אם ניתן ליהנות מבגדי כהונה שלא בשעת עבודה.

דף כז עמוד ב
* אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן.
* לדעת רבי יוחנן: מחילות לא נתקדשו, ובעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות.
* עמוד החוזר – מביא את האדם לידי הדרוקן, סילון החוזר – מביא את האדם לידי ירקון.
* הגמרא מביאה כמה הנהגות בענייני צניעות ודרך ארץ שראוי לאדם לנהוג בהם.

דף כח עמוד א
* אשריהם לראשונים – שאפילו על אונס שינה עושין דין, שלא על אונס שינה על אחת כמה וכמה.
* איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? – לדעת רבי: יאהב את התוכחות, לדעת יש אומרים: יחזיק באמונה יתירה.
* כל המוכיח את חבירו לשם שמים – זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד.
* במשנה יש לכאורה סתירה פנימית אם הזכות לתרום את הדשן תלויה בפייס או לא, והגמרא מביאה שני תירוצים ליישב את הסתירה.

(ג) נטל את המפתח ופתח את הפשפש, ונכנס מבית המוקד לעזרה, ונכנסו אחריו ושתי אבוקות של אור בידם. ונחלקו לשתי כתות, אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח, ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב. היו בודקין והולכין עד שמגיעין למקום בית עושי חבתים. הגיעו אלו ואלו, אמרו שלום, הכל שלום. העמידו עושי חבתים לעשות חבתים.

(ד) מי שזכה לתרם את המזבח, הוא יתרם את המזבח, והם אומרים לו, הזהר שמא תגע בכלי, עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור, והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח, במערבו של כבש. אין אדם נכנס עמו, ולא נר בידו, אלא מהלך לאור המערכה. לא היו רואין אותו ולא שומעין את קולו, עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, והן אומרים הגיע עת. קדש ידיו ורגליו מן הכיור, נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח, ופנה את הגחלים הילך והילך, חתה מן המאכלות הפנימיות, וירד. הגיע לרצפה, הפך פניו לצפון, הלך למזרחו של כבש כעשר אמות. צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים, מקום שנותנין מראות העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה.

דף כח עמוד ב
* המשנה (מסוף העמוד הקודם) ממשיכה לבאר את סדר הדברים הנעשים במקדש משלב הפייס לתרומת הדשן ועד אחר עבודת תרומת הדשן.
* אין עושים אכסדראות מעץ בעזרה, אך כן מותר לעשות אכסדראות של בנין.