מסכת חגיגה, פרק א

מסכת חגיגה עוסקת במצוות הכלליות הנוהגות בשלוש הרגלים. 

  • המצווה העיקרית שבה פותחת המסכת היא העליה לרגל, שנקראת מצוות ‘ראיה‘ כלשון הכתוב “שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה’ אלוהיך במקום אשר יבחר..”
  • כחלק ממצווה זו, חייב כל אחד להביא עמו קרבן בבואו להיראות לפני ה’ שנאמר “ולא יראה את פני ה’ ריקם”. קרבן זה הוא ‘עולה’ – קרבן שעולה כליל לה’ ואינו נאכל לבעלים או לכהנים, אלא כולו קרב על גבי המזבח.
  • קרבן נוסף שמביאים ברגל הוא קרבן חגיגה, שהוא קרבן ‘שלמים’ שנאכל רובו לבעלים, ודרשוהו מן הכתוב “וחגותם אותו חג לה’ ” 
  • מצווה נוספת הנוהגת בשלוש הרגלים היא מצוות שמחה, ככתוב “ושמחת בחגך”. בזמן שבית המקדש קיים, מצוות השמחה מתקיימת על ידי אכילת בשר קרבנות, כמו שאמרו חכמים: אין שמחה אלא בבשר קדשים. לפיכך צריך כל אדם להביא קורבנות בימי המועד, באופן שיהיה לו בכל יום בשר קדשים לאכילה.

(א) הכל חיבין בראיה, חוץ מחרש, שוטה וקטן, וטמטום, ואנדרוגינוס, ונשים, ועבדים שאינם משחררים, החגר, והסומא, והחולה, והזקן, ומי שאינו יכול לעלות ברגליו. איזהו קטן, כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, שנאמר: שלש רגלים (שמות כ״ג:י״ד).

(ב) בית שמאי אומרים, הראיה שתי כסף, וחגיגה מעה כסף. ובית הלל אומרים, הראיה מעה כסף, וחגיגה שתי כסף.

(ג) עולות במועד באות מן החלין, והשלמים מן המעשר. יום טוב ראשון של פסח, בית שמאי אומרים, מן החלין, ובית הלל אומרים, מן המעשר.

(ד) ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, והכהנים בחטאות ובאשמות ובבכור ובחזה ושוק, אבל לא בעופות ולא במנחות.

(ה) מי שיש לו אוכלים מרבים ונכסים מעטים, מביא שלמים מרבים ועולות מעטות. נכסים מרבים ואוכלין מעטין, מביא עולות מרבות ושלמים מעטין. זה וזה מעט, על זה נאמר, מעה כסף ושתי כסף. זה וזה מרבים, על זה נאמר: איש כמתנת ידו כברכת יי אלהיך אשר נתן לך (דברים ט״ז:י״ז).

(ו) מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג. עבר הרגל ולא חג, אינו חיב באחריותו. על זה נאמר: מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות (קהלת א׳:ט״ו).

(ז) רבי שמעון בן מנסיא אומר, איזהו מעות שאינו יכול לתקן, זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר. אם תאמר בגונב וגוזל, יכול הוא להחזירו ויתקן. רבי שמעון בן יוחאי אומר, אין קורין מעות אלא למי שהיה מתקן בתחלה ונתעות, ואיזה, זה תלמיד חכם הפורש מן התורה.

(ח) התר נדרים פורחין באויר, ואין להם על מה שיסמכו. הלכות שבת, חגיגות והמעילות, הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מעט והלכות מרבות. הדינין והעבודות, הטהרות והטמאות ועריות, יש להן על מה שיסמכו. הן הן גופי תורה.