האם יש לברך ‘המפיל חבלי שינה’ בשם ומלכות בק”ש על המיטה?

שו”ע – קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע (דברים ו, ד ט) ומברך: המפיל חבלי שנה על עיני וכו׳

רמ”א– ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו

מ”ב – ומברך המפיל וכו׳ – מלשון השו״ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק״ש כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה ומה שקורא אח״כ יושב בסתר ואינך כיון דהוי משום שמירה לא הוי הפסק [ויש מדקדקין לברך המפיל בסוף אחר כל הפסוקים] ויש מאחרונים שהסכימו שיברך ברכת המפיל קודם ואח״כ ק״ש ויתר פסוקי דרחמי (כמו שנדפס בסידורים) ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק״ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף.

סמוך למטתו – ולא יקרא ק״ש כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באה עליו [סדה״י] אבל בכנה״ג כתב שיש לקרות מיד שמא יחטפנו שינה אח״כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה ד״א בינתים אבל מה שיושב ודומם לא מקרי הפסק אף ששהה איזה זמן קודם שיישן.

ילקוט יוסף– ברכת “המפיל חבלי שינה מעיני”, הנאמרת עם הקריאת שמע שעל המטה, צריך לאומרה בשם ומלכות, אם הולך לישון קודם חצות לילה. יש להשתדל בכל עוז שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לשינה, זולת בפסוקי קריאת שמע ושאר פסוקים שבסידורים (הנאמרים לאחר ברכת המפיל). ואם עבר ודיבר, אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך כלל. ואם תאב לשתות אחר שבירך המפיל. רשאי לברך ברכת הנהנין בלא כל חשש, וכן יש להקל לדבר דיבור נחוץ. כגון להשתיק ילד, או לברך ברכת אשר יצר, אם הוצרך לנקביו, לאחר שבירך המפיל. ומנהגינו לברך “המפיל” קודם קריאת שמע. אולם ההולך לישון אחר חצות לילה אין צריך לברך ברכת המפיל, וטוב שיאמרנה דרך תפלה ותחנה בלי שם ומלכות, וכל שכן אם הולך לישון בסוף הלילה, ויירדם רק לאחר עמוד השחר, שלא יברך המפיל. [ילקוט יוסף דיני ברכות עמוד תרסד].

הרב רצבאי- [ז] אומר ברכת המפיל, וקורא את שמע, כשכבר הוא שוכב במטתו על צידו השמאלי, ואין להמתין עד שמרגיש שעומד לישן. וניתקנה כדי להגן מן המזיקים כמו שאמרו חז”ל.

[ח] אם לא קרא שלש הפרשיות של קרית־שמע כשהיה לילה, אזי יאמר שלשתם בקרית־שמע שעל המטה. אבל אם אמרן בלילה, אינו צריך לומר בקרית־שמע שעל המטה כי אם פרשה הראשונה בלבד. ומכל מקום יש מצריכים למצוה מן המובחר לומר כל שלשת הפרשיות. ואחר־כך טוב לומר מזמורים ופסוקי דרחמי לשמירה, כמו שהובא בסידורים. וגם הנשים ראוי שתאמרנה ק”ש שעל המטה ופסוקי שמירה: 

[ט] לאחר שאמר ברכת המפיל, לא יפסיק באכילה או בשתייה או בדיבור עד שיישן, אלא אם כן הוזקק לעניין נחוץ. וכל־שכן שאם נצרך לנקביו, שיברך אשר יצר אחר־כך. ומכל־מקום לעולם יאמר ברכת המפיל בהזכרת השם בפתיחתה ובחתימתה, ואין לחוש שמא יפסיק אח”כ. וגם אחרי חצות הלילה מברכים אותה בהזכרת השם, בכל זמן שהולך לישן בלילה עד עלות השחר, ואפילו אין דעתו לישן אלא קמעא. אך הישן ביום אין לו לברך המפיל, ואינו קורא את שמע ולא ויהי נועם וכיוצא: 

[י] אם אינו יכול לישן, יאמר שוּב קרית־שמע והמזמורים ופסוקי דרחמי, וחוזר וקורא עד שתחטפנו שינה, או יהרהר בדברי־תורה, או יאמר כמה פעמים פסוקים אלו, תורה צוה לנו וגו’, אש תמיד וגו’, סֵעֲפים שנאתי וגו’, אור זרוע וגו’, עד שתחטפנו שינה. ותהא כוונתו בשינה לחזק כחו לעבודת קונו, ואז נחשבת לו לעבודת שמים: