פעם בא מישהו והודה לרב נרגשות, על שתפילתו על קרובו החולה אנושות , היא שהצילה את חייו. חייך ר’ שלמה-זלמן במבוכה..- אבל מיד נלחץ ממנה, באומרו חידוד בשם אחד הגדולים: ” מדוע אמרה הגמ’: ‘כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים’ (ב”ב קטז.)? הלא מתאים היה לומר, שילך לצדיק, קדוש, וכדומה, ולא לאדם ששבחו העיקרי הוא בחכמתו?- אלא שאם ילך לאחד מאלה, ותפילתו תתקבל והחולה יבריא- עלול הצדיק להאמין, למה שיאמרו עליו הבריות מעתה, שהנה הפך ל”בעל מופת” המחולל ניסים.. אבל אדם שעיקר שבחו הוא שהוא “חכם”- אין סיכוי שיפול למחשבה מוטעית שכזו”..