ברוך שפטרני מעונשו של זה, היא ברכה שנוהגים שאבי הנער מברך, ללא הזכרת שם ומלכות, בשעה שבנו הגיע לגיל שלוש עשרה (בר מצווה), המנהג לברך ברכה זו, מיד לאחר שהנער עולה לתורה.
- המקור הראשון לברכה זו הוא במדרש רבה על פרשת תולדות. על הפסוק “וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים”. מבאר רש”י שהתכונות השונות של יעקב ועשו משקפות כיוון שונה בחייהם: יעקב פנה ל”אוהלה של תורה”, לעבוד את ה’, ואילו עשו פנה לעבודה זרה. על כך כותב המדרש “רבי פינחס בשם רבי לוי: שלוש-עשרה שנה הולכים שניהם לבית הספר ובאים מבית הספר, לאחר י”ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה זרה. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: צריך אדם להיטפל בבנו י”ג שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר: ברוך שפטרני מענשו של זה”
- טעם הברכה– המגן אברהם כתב שני פירושים לבאר את הלשון “שפטרני מעונשו של זה”: הפירוש הראשון – הכוונה שעד בר המצווה האב נענש כאשר הבן חטא, משום שלא חינך את הבן להתנהג כראוי. מהגיעו לגיל מצוות נעשה הבן אדון לעצמו, ושוב אין האב נענש על מעשי בנו, כי “מחויב הוא להתחזק בעצמו למצוות השם יתברך. במשנה ברורה הוסיף שעדיין מוטלת על האב אחריות מסוימת עבור בנו: “ודע דאע”פ ששוב אין עליו עניין חינוך, מכל מקום יש על האב מצות הוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה, וכשאינו מוחה בידו נענש עליו”. אולם, אין בכך כדי לעכב ברכת “ברוך שפטרני”, שכן אחריות זו אינה מיוחדת רק לבנו, אלא משותפת לכל ישראל: “דלא גרע משאר ישראל”. הפירוש השני – מביא המגן אברהם בשם הלבוש, שעד עתה נענש הבן בעוון האב, ואילו מכאן ואילך שוב אין הבן נענש בעוון האב. לפי ביאור זה, לכאורה, היה על הבן לברך את הברכה, ולא על האב, שכן הבן נפטר מעוון אביו, ולא האב מעוון בנו. אכן, בשו”ת שואלים ודורשים הובא מפירוש הש”ך שהבן מברך ברכה זו בהגיעו למצוות. בדברי חמודות בואר שהכוונה היא שאם נענש הבן בשביל עוון האב, בוודאי שגם האב נענש עבור כך (כלומר, שנענש עבור מה שבנו נענש עבורו), ואף הוא מסיים שפירוש זה דחוק.
- הלכה– בשולחן ערוך לא הוזכר כלל קיומה של ברכה זו, אך בהגהות הרמ”א בהסתמכו על מנהג המהר”י סגל, הנ”ל, כתב: “יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצווה יברך ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה”. אך הרמ”א עצמו הסתייג מהברכה והוסיף מדעת עצמו “אך טוב לברך בלא שם ומלכות”. דעה נוספת ומפשרת כתב רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו “בן איש חי“: “ביום הראשון של שנת י”ד יתפוס האב את בנו בידו ויאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה, ויהרהר שם ומלכות בלבבו”.
- הלכה למעשה– מנהג רוב האשכנזים לברך ברכה זו בלא שם ומלכות, כפי הכרעת הרמ”א, ויש המברכים בשם ומלכות כדעת הגר”א. לגבי מנהג בני ספרד, יש שכתבו שלא נתקבלה ברכה זו כלל, אך יש שנהגו לברך בלא שם ומלכות, וכן פסק ביביע אומר.