תפריט
(א) מי שהפך את זיתיו וארעו אבל או אנס, או שהטעוהו פועלים, טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד. דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר, זולף וגומר וגף כדרכו.
דף יא עמוד ב
* פרק שני, המתחיל בתחילת העמוד, עוסק באופנים שונים שהתירו לעשות בהם מלאכה משום דבר האבד או צורך המועד.
* דברים המותרים לעשות במועד – נחלקו האמוראים אם אסורים או מותרים בימי אבלו.
* החמרין הגמלין והספנין – הרי אלו לא יעשו מלאכה כשהם אבלים, אך אם היו מוחכרין או מושכרין אצל אחרים – הרי אלו יעשו.
* לדעת רבן שמעון בן גמליאל: אם האבל היה אומן לרבים וספר ובלן לרבים והגיע עת הרגל ואין שם אומן אלא הוא – הרי זה יעשה (למרות שאבל אסור במלאכה).
דף יב עמוד א
* הגמרא מפרטת את דיני עבודה בקבלנות של נוכרי עבור ישראל בשבתות ובמועדים.
* כל מלאכה שמותר לישראל לעשות בחול המועד – מותר לומר לנוכרי לעשות, אך מלאכה שאסור לישראל לעשות בחול המועד – אסור לומר לנוכרי לעשות.
* אין מרביעין בהמה בחול המועד.
(ב) וכן מי שהיה יינו בתוך הבור וארעו אבל או אנס, או שהטעוהו פועלים, זולף וגומר וגף כדרכו, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר, עושה לו למודים, בשביל שלא יחמיץ.
* “הלכות מועד כהלכות כותים” – ולכן בהלכות מועד אין למדין זו מזו, לומר שכשם שמלאכה מסוימת מותרת אז גם מלאכה אחרת הדומה לה מותרת (כפי שגם קיים עיקרון זה בהלכות כותים).
דף יב עמוד ב
* “הלכות מועד כהלכות שבת – יש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה”.
* לדעת רבי יוסי: אסור לעשות מלאכה במחובר לקרקע אף אם הוא דבר האבד.
* טוחנין (וכן מלאכות אחרות) במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור, ואם טחן והותיר הרי זה מותר, ובלבד שלא יערים, ויש מי שחולק וסובר שמותר להערים.
* לדעת רב: קוצץ אדם דקל במועד אע”פ שאינו צריך אלא לנסורת שלו, ואביי חולק על כך.
(ג) מכניס אדם פרותיו מפני הגנבים, ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד, ובלבד שלא יכון את מלאכתו במועד. וכלן אם כונו מלאכתן במועד, יאבדו.
* מותר להכניס את הפירות במועד מפני הגנבים, ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו
דף יג עמוד א
* למסקנת הגמרא: כוון מלאכתו לעשותה במועד ומת – לא קנסו את בניו שלא יהנו מאותה המלאכה כמו שקנסו אותו.
* טימא טהרותיו של חברו ומת – לא קנסו את בנו שישלם על כך (כי היזק שאינו ניכר לא נחשב להיזק ולכן קנסו רק אותו אך לא את בנו).
(ד) אין לוקחין בתים, עבדים ובהמה, אלא לצרך המועד, או לצרך המוכר, שאין לו מה יאכל.
* מותר לקנות בחול המועד בתים עבדים ובהמה רק במקרים הבאים: (1) כאשר קונה אותם לצורך המועד (2) כאשר זה לצורך המוכר (שזקוק לכסף כדי לקנות אוכל).
* מותר לתת לפועל מלאכה שאינה לצורך המועד כאשר זקוק לכסף לצורך אכילתו במועד.
* בארבעה עשר בניסן מותר לעשות מלאכה בדבר שהוא לצורך המועד (חייטין, ספרין, כובסין).
אין מפנין מבית לבית, אבל מפנה הוא לחצרו. אין מביאין כלים מבית האמן. ואם חושש להם, מפנן לחצר אחרת.
* אסור לפנות חפצים מבית לבית במועד, אך מותר לפנות מהבית לחצרו.
דף יג עמוד ב
(ה) מחפין את הקציעות בקש. רבי יהודה אומר, אף מעבין. מוכרי פרות, כסות וכלים, מוכרים בצנעה לצרך המועד. הצידין והדשושות והגרוסות, עושין בצנעה לצרך המועד. רבי יוסי אומר, הם החמירו על עצמן.
* מוכרי פירות כסות וכלים – מוכרים בחול המועד בצנעה לצורך המועד, ולדעת רבי יוסי: יש שהחמירו על עצמם לא למכור כלל.
* נחלקו האמוראים בביאור המילה “חילקא”.
* חנות הפתוחה לרשות הרבים – אין לפתוח בחוה”מ את החנות כדרכו, אלא פותח דלת אחת ונועל דלת אחת.
* המשנה הראשונה בפרק שלישי (פרק “ואלו מגלחין”), המתחיל בסוף העמוד, מלמדת שמי שאי אפשר היה לו לגלח בערב יום טוב מותר לו לגלח בחול המועד.
לפרטים נוספים והתייעצות חינם השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם